בהתחלה לא הבנתי מה קורה. דבר ראשון חשבתי, נו, עוד פעם יש חור בתחתית של התיבת בקשות. זה כבר קרה לי פעם בשנות הארבעים. זה היה פאדיחה רצינית. אבל לא. הרמתי את התיבה, הפכתי אותה, לא חור ולא בטיח. תיבת הבקשות ריקה. ישר התקשרתי לכותל. הם אחראים על האספקה השוטפת של בקשות ודרישות ממני על ידי הציבור. אין תשובה. עסוקים שם כנראה בדברים אחרים. משחקים הבנים על הבנות או משהו.

אתם מבינים, אני בעסק של מילוי בקשות. חלטורה, מהצד כזה, לא משהו רציני. רוב הזמן אני מנהל את הטבע. מוריד גשם, מעלה את הגאות, צובע את הירח. הכי אני אוהב כמה ימים לפני אמצע החודש, שהירח נראה כמו מנה פלאפל בפיתה. הכי קל לצבוע אותו בלי לצאת מהקווים. כשאני לא עושה את זה, אני נח. בכלל, מנוחה, זה חלק עיקרי מהעיסוק שלי. תאמינו לי, עדיף לכם אל שנח מכזה שלא. האלים הקדמונים, אלו שהיו קצת לפני, הם לא אהבו לנוח. וזה היה לא נעים. תשאלו את היוונים. אבל אני נח. ובכל זאת, כמה אפשר לנוח? אז פה ושם אני ממלא בקשות. שולח יד לתיבה של הבקשות, שולף כמה, וממלא אותן. אני לא בודק מי ביקש, מה ביקש, צדיק לא צדיק, אני ממלא. שיהיה. אצלי כולם שווים. דמוקרטיה. אבל מה? כבר כמה ימים שהתיבה ריקה. לא ברור.

אז יש לי הצעה.. תשלחו לי בקשות הנה. כל מי שיש לו בקשה שיכתוב תגובה לפוסט, ואני אמלא לו אותה. מבטיח. מילה של אל.