השבוע נזדמן לי עיתון מהסוג שאני ועוד כמה חברים עם קורטוב פלצנות מכנים "סיינטיפיק",
יענו- "מדעי" עיתון (עיתון מדעי). זה מהעיתונים האלה שאנו מדפדפים בשקיקה אצל הספר,
גברים ונשים כאחד, ומתעדכנים בכל מה שבאמת חשוב בחיים- מי התגרש ממי, מי נעזב, מי
ננטש, מי סתם התחרפן... חושבת שהמסר הובן.
אז השבוע, רחמנא ליצלן, ריפרפתי בכתבת עומק איכותית. רואיינה גברת נכבדת , היא נשאלה
בין היתר מה היא אוהבת אצל בן זוגה. תשובתה העניקה לי את אחד השיעורים המופלאים
בחיי. היא ענתה שהיא אוהבת בו את זה שהוא דואג לה, שהוא קונה לה... שהוא מפנק אותה... הדברים נאמרו ברצינות רבה. הגברת אוהבת שהוא אוהב אותה, ושהאהבה הזו באה לידי ביטוי
בערכים כספיים, חומרניים בעיקר.ואז ניצנוץ של הבנה התחיל לפעפע אל בין ריסיי, אורו עיני.
לחלוחית ריור של מי שפותח את פיו כבולדוג מצוי החלה להצטבר בפי הפעור. או במילים
פשוטות - סוף סוף הבנתי.
כששאלו אותי בעבר, החל בשיח קצ'קס בעל עומק רדוד בהחלט ועד שיחות עומק לתוך הלילה, למה אני אוהבת או מה אני אוהבת, בד"כ התשובות הכי עמוקות היו :"כי ככה" .
אני אוהבת כי ככה. כי זיהיתי כלפי אותו אדם, את תהפוכות הבטן הבלתי מוסברות. כי רציתי
לשמוע בעיני עגל מצוי, כל שטות היוצאת לו מפיו ( ויצאו לו כאלה ב שפע). כי למרות שראיתי את מה שיש ולא הכל מצא חן בעיני, רציתי בו. ולמרות שלא ראיתי כמה מהדברים שדווקא מאוד
התחשק לי שיהיו, רציתי בו לא פחות. וכל התמהיל הזה שנקרא "הוא", עשה לי משהו . וכך, בלי
שהתכוונתי הוא הזדחל לי לבפנוכו בפנוכו של הוורידים. ואין תרופת נגד, כי זה לא כולסטרול,
ואי אפשר למות מזה. בימינו כבר לא מתים מאהבה. אולי רק , לעיתים, כשזה לא מצליח, כיוון שיש עוד דברים שחשובים לחיים ולא רוצים לוותר עליהם, אז משהו שם בלב נמק לו באיטיות,
מכרסם בכל שימחה וגיל.
ובכן, מכל הסיבות הנכונות ועוד יותר מהסיבות הלא נכונות, כשהתאהבתי ואהבתי , הנימוק
העיקרי, המרכזי, ואולי העמוק ביותר, היה "כי ככה".
אחר כך באו ההנמקות החברתיות והלוגיות, שאפשרו לי להתנהג באופן תרבותי, כאחד האדם
ולנמק ברשימת מכולת ארוכה, מדוע הדבר הזה שאני לא ממש יכולה להסביר אותו, הוא הדבר
הנכון. וגם אז, היו אלה דברים הקשורים בו. כמו: הוא לובש פיג'מת פסים ירוקה לישיבות
דירקטוריון... סתם... אבל, כן שהוא חכם ורגיש ועם חוש הומור , כמו שכל הבחורים כולם כאלה
[שיקום האחד שלא חושב שהוא כזה]. יכולתי גם לנמק שלמרות שהוא מסתרק באופן נוראי, זו זכותו. הוא לא חייב לרצות אותי ובמילא
השערות על הראש הם עניין זמני בהחלט. שהטעם שלו בבגדים מזעזע ומכנסיים צהובות עושות לי חררה, אבל כשאני איתו אני טובעת בעיניו הטובות, הכחולות, ואפילו לא רואה את השקיות
מתחת לעיניים. אנחנו אוהבים , כך אני מלמדת, כי יש דברים שאנו לא יכולים להסביר, לפעמים אפילו לא להבין. אנשים קוראים לזה כימיה. יש שקוראים לזה "לאכתוב" , או מאשימים את הגורל, מזל. בכל מקרה אנחנו לא מתאהבים ברשימה מייצגת. כי רשימה לכל היותר מייצגת את הנייר עליו היא
נכתבה. אפשר לתאר, למשל, מישהי שחלק מרשימתה היה להתאהב בבחור עם שיער ארוך גולש, ריבועים בבטן וכד', פוגשת כזה ומתחתנת איתו. ואז יום בהיר אחד, אחרי עשרים שנות נישואין, קמה בבוקר, מביטה בו ישן. נוחר לסרוגין. הריבועים מזמן נבלעו מתחת לבטן המשתפלת. השיער מזמן נשר ו, למרות ששב וצח לו על הגב... גם כן אהבה מצאה לה. ואז מה- שתאשים את הרשימה ... אבסורד
בקיצור, אפשר להבין שהמיקוד בסיבות בגינן פיתחתי רגשות חמים ועמוקים הנקראים אהבה , היה בו. הוא עצמו היה הסיבה להתפתחות הרגשות שלי .
והנה, לפתע פתאום. יבחושה בת שלולית, שכל חייה קראה אולי שני ספרים וגם זה כשהם היו עם הרבה תמונות, באה ומסבירה לי – למרות שממש לא התכוונה - שכל הקיטורים שאני
מקטרת, בשעה שכל בני הבית המאוד אהובים שלי, נורא עסוקים ולא ממש יכולים לעזור- זה
לא בגללם. זה בגללי!כי אני אוהבת אותם נקודה. למה- כי ככה. והם הפנימו את זה.
וזה לא שאני אוהבת אותם כי הם דואגים לי ומפנקים אותי כל היום, וקונים לי ועושים לי... אז הם
בדרך כלל לא.
למה לי לקחת ללב. ממחר גבירותיי ורבותיי, ממחר, אולי בעצם מיום ראשון [ אני הרי מכירה את מיום ראשון מתחומים אחרים...:) ], אני מתחילה לאהוב לפי מה שעושים למעני. למה ?- כי עכשיו יש לי מודל. קראתי בסיינטיפיק עיתון... וקינאת פאקצות תרבה חכמה ... : )
|