עקיצות וחיוכים
העוולות, הטמטום, אטימות המוח, רוע הלב, תאוות הבצע ותאוות השלטון - כל אלה אינם מעצבנים אותי בכלל.
זה משעשע אותי לכתוב ולחשוף ברבים את ערוותם ואת קלונם של עלובי הנפש האלה.
ומידי פעם אכתוב על הדברים היפים שבחיים, אלה שבשבילם שווה לקום בבוקר, לחייך ולשמוח על מה שזכינו לו.
ותודה לחברותיי ולחבריי שקוראים ומגיבים.
פרופיל
תגובות אחרונות
-
debie30
בתגובה על יהודית
-
de-gun
בתגובה על היום, יום חמישי 31.5.2018, התקיים הדיון בבג"צ נגד ההפלרה
-
debie30
בתגובה על גזענות והומור
-
טארה טנטרה
בתגובה על נערה עם ציפור
-
bonbonyetta
בתגובה על שר הבריאות מתכוון להרעיל את מי השתייה
-
זונות פוליטיות
בתגובה על טמטום המריחואנה / יצירה ספרותית מאת עלית קרפ / הארץ 12.4.2017 - הערות ותובנות ליצירה
פוסטים פופולאריים
-
גזענות והומור
9/7/19 | 974 צפיות
-
תביעה לתשלום ארנונה שהוגשה בשנת 2007 הסתיימה לאחר 12 שנה
15/7/19 | 799 צפיות
-
התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, הסעיפים שתוקנו והוספו בתיקון מספר 126
16/7/18 | 3778 צפיות
-
נמצא הפתרון האולטימטיבי לגברים בגיל הרך
14/6/13 | 2413 צפיות
-
הסלקציה של משרד הבריאות
16/11/13 | 799 צפיות
-
סוכות - החג הכי סקסי
21/9/10 | 2966 צפיות
פוסטים אחרונים
- תביעה לתשלום ארנונה שהוגשה בשנת 2007 הסתיימה לאחר 12 שנה 15/7/19
- גזענות והומור 9/7/19
- ה"בסטיליה" במילניום השלישי 21/6/19
- התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה בעקבות תיקון מספר 126 - חיבור ראשון בסדרה 16/7/18
- התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, הסעיפים שתוקנו והוספו בתיקון מספר 126 16/7/18
- קנדה חוקקה לגליזציה לקנאביס 9/6/18
ארכיון
למה לוקח לנשים כל כך הרבה זמן לצאת מהשירותים? (מאת: מחברת לא ידועה)
(קיבלתי את זה במייל, עשיתי שלולית, והייתי חייב לשתף אתכם. העבירו לחברים-גברים, על מנת שיגלו הבנה וסבלנות)
הסוד הגדול של הנשים הקשור לשירותים ציבוריים, הוא שמאז שהיינו קטנות ואמא לקחה אותנו לשירותים ציבוריים, היא לימדה אותנו לנקות טוב את הקרש שעל האסלה, אח"כ לשים חתיכות נייר טואלט על הקרש, ואח"כ אמרה – "לעולם אל תשבי על הכסא בשירותים ציבוריים".
אח"כ, היא הייתה מראה לנו את "התנוחה", שבה יש לחפש את נקודת שיווי המשקל בה יושבים / לא יושבים מעל הכסא כך שהגוף לא יגע בשום אופן בחלק כלשהו מהכסא.
שיעור "התנוחה" הוא אחד השיעורים הראשוניים בחייה של ילדה, חשוב והכרחי, שילווה אותה כל חייה. אבל עכשיו, בגילנו המופלג, עמידה ב-"תנוחה" היא קשה מאוד, במיוחד כאשר השלפוחית מלאה, או טו טו מתפוצצת.
כאשר מוכרחים ללכת לשירותים הציבוריים, אנחנו נפגשות בשורה ארוכה של נשים שמעוררת את המחשבה אולי כולן מחכות לבראד פיט, אבל מסתבר שלא כך – את מצטרפת לתור של הנשים שמחייכות באדיבות (במקרה הטוב...), מצליבות רגלים וידיים במה שנראה כהודעה ברורה ש-"אני עומדת לעשות במכנסיים !!".
את מתחילה להציץ בחלק התחתון של דלתות השירותים לראות שבכולן יש זוג רגליים – כולם תפוסים. סוף סוף מגיע תורך, במידה ולא הגיעה פתאום "הילדה שלא יכולה להתאפק יותר"... דלת אחת נפתחת, ואת קופצת על המציאה, כמעט מוחצת בדרך את זאת שיצאה מבפנים.
את נכנסת ואת שמה לב שהניאגרה לא עובדת (זה קורה לעתים מ א ו ד קרובות...), לא חשוב – את תולה את התיק על הוו שעל הדלת, ואם אין ווו (ובדרך כלל אין...), את בוחנת את הסביבה, הריצפה מלאה נוזלים בלתי מזוהים, ואת לא מעיזה לשים שם את התיק, אז את תולה אותו על הצוואר ותוך כדי זה שאת רואה אותו מתנדנד לפנייך ומתפללת שהרצועה לא תחתוך לך את הצוואר מאחר והתיק מלא שטויות שהכנסת אליו במשך הזמן, ושבד"כ את לא צריכה, אבל שיש לי, כי אולי, פעם, מי יודע, אולי, תצטרכי..
אבל – בואי נחזור לעניין הדלת.
מכיוון שגם מנעול הסגירה לא ממש היה בסדר, האפשרות היחידה זה להחזיק אותה ביד אחת, כשביד השנייה, בבת אחת, את מורידה את התחתונים, נעמדת ב-"תנוחה" ו.... אהההה, סוף סוף, איזו הקלה.
וזה הרגע בו השרירים מתחילים לרעוד – כי את תלויה באוויר, הרגליים בזווית, התחתונים עוצרים את זרימת הדם, יד אחת מושטת לעבר הדלת שלא תיפתח, ותיק ששוקל יותר מ-5 ק"ג תלוי לך על הצוואר.
את מתה לשבת, אבל לא היה לך זמן לנקות את הכסא, ולא לשים ניירות טואלט על הקרש. בתוך תוכך את חושבת שלא יקרה כלום, אבל הקול של אמא שלך מהדהד בראש– "לעולם אל תשבי על הכסא בשירותים ציבוריים!". אז, את נשארת ב-"תנוחה" והרגליים ממשיכות לרעוד.
כתוצאה מחישוב מוטעה של המרחק, איזה זרם דקיק מרטיב את ישבנך עד הגרביים! ורק במזל הנעליים לא נרטבות ..
מאחר ואימוץ ה"תנוחה" מחייב ריכוז, את מתעלמת מהתקרית ומחפשת את גליל נייר הטואלט אבל – לכל הרוחות...!!! הגליל ריק !!! (הוא תמיד ריק) – אז את מתפללת שבתוך 5 הקילו שנמצאים בתיק שתלוי על הצוואר, יהיה איזה טישו – אבל, כדי לחפש, את צריכה לשחרר את הדלת... את מהססת מעט, אבל אין ברירה.
ברגע שאת משחררת את הדלת, מישהי מבחוץ דוחפת, ואת צריכה, בתנועה חדה, לעצור את הפלישה ולצעוק "ת פ ו ס ".
את מסיקה שמהצעקה שלך, כל אלה שבחוץ יקלטו את המסר ואת יכולה לשחרר את הדלת, אף אחת לא תנסה יותר להיכנס (בעניין הזה, אנחנו הנשים מאוד מנומסות), ואת מתחילה לחפש את הטישו שבתיק, כשמצאת, היית רוצה להשתמש בכולם, אבל – צריך לזכור שיתכן ותצטרכי אחד בהזדמנות אחרת...
את מתחילה לספור את הרגעים שנותרו לך עד שתצאי, כולך מזיעה, כי לא הורדת את המעיל מאחר ואין איפה לתלות את המעיל, והחום שיש במקומות הקטנים האלה הוא בלתי יאמן.
מבלי להביא בחשבון את המכה מהניסיון שנעשה לפתוח לך את הדלת, ברצועה של התיק הלוחצת על הצוואר, הזיעה הניגרת בכל גופך וזרזיף הנוזלים בין רגליך... הזיכרון של אמך שתתמלא בושה אם תראה אותך ככה! כי הישבן שלה מעולם לא נגע בכסא בשירותים ציבוריים כי באמת "...את לא יודעת איזה מחלות את יכולה לתפוס שם..." את מתמידה בעמידה.
את מתה מעייפות, כשאת מתיישרת את לא מרגישה את הרגליים, את מסדרת את הבגדים במהירות האפשרית, מנסה להוריד את המים ואת יוצאת החוצה.
ליד הברזים, הכל מלא מים ואת לא יכולה להשתחרר מהתיק ולו לשנייה אחת, את לא יודעת איך מופעל הברז עם החיישנים האוטומטיים, אז את בודקת ונוגעת עד שיצא זרם חלש של מים, את שמה מעט סבון (אם יש...) ואת רוחצת ידיים בפוזה של הגיבן מנוטרדאם כשי שהתיק לא ייפול ישירות אל מתחת למעט המים הזורמים. במייבש הידיים את אפילו לא מנסה להשתמש ואת מיבשת את הידיים במכנסיים (את לא תבזבזי את הטישו שהשארת בתיק לעניין זה...).
היה לך מזל אם לא נדבקה אלייך חתיכת נייר טואלט בנעל ואת ממשיכה לסחוב אותה, או יותר גרוע, אם לבשת חצאית, שזו נתפסה בגרביים שהעלית עליך במהירות האור וכל ישבנך אומר לכולם "הי, אני כאן...".
ברגע זה, את רואה את הגבר שלך שנכנס ויצא משירותי הגברים, ועוד היה לו זמן להתיישב לקרוא ספר כשחכה לך שואל בטמטום " למה זה לקח לך כ"כ הרבה זמן?" ואת לוחשת בשפתיים קפוצות – "היה תור ארוך".
זאת הסיבה למה אנחנו הנשים הולכות בקבוצה לשירותים: - מתוך סולידריות, כדי שאחת תחזיק את התיק והמעיל, האחרת תחזיק את הדלת, שלישית תעביר לך טישו מתחת או מעל הדלת וככה זה הרבה יותר מהר ונח מאחר ועלינו להתרכז בעמידה ב-"תנוחה".
אז, תודה לכל אלה שליוו אותי אי פעם לשירותים, ושימשו לי לוו ולקולב או החזיקו לי את הדלת !!!
|
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני כבר יראה לך
שמעון היקר
אני מכיר את מעין מזה מספר שנים
והאמן לי, אין סכנה שהיא תתנהג באלימות כלפי הביצים שלי
כשתחטוף בעיטה בביצים תבין למה כוונתה.
במלים אחרות - מסכים עם מעין מהדרום.
הנחיתות הגברית (ליתר דיוק - הזכרית. גבר הוא מושג זר וקשה להבנתם של מרבית הגברים) היא עובדה, או - "פאקט" (להבדיל מ"פאק" - טכניקה עתיקת יומין להשגת אורגזמה שיכולה לשמש הוכחה לנחיתותנו).
עד שלא קראתי את תגובתך לא ידעתי
האם את מוכנה לפרט את מורכבות המכזינם ?
המכניזם שלנו הרבה יותר מפותח, כדי לא לומר הרבה פחות פרימטיבי... מה פה לא ברור?
מעין
אפשר לפתוח פוסט שנועד לחקור את השאלות החשובות שהעלית
אבל לפי התגובות הנשיות בפוסט זה, מתברר שרעייתך היא במיעוט
???
לא ילך. יותר מדי אינדיבידואליסט וקנאי לפרטיות. וזו לא תכונה השמורה לגברים בלבד. למשל רעייתי. הסיפור על נשים שהולכות ביחד לא מוכר במיליה החברתי שלי. אז או שזו אגדה אורבנית, או שזו תופעה חברתית ספציפית (קרי ראוי לבדוק בדיוק באיזה שכבה חברתית, תרבותית, סוציו-אקונומית-השכלה, ו/או אזור גאוגרפי זה נהוג).
הקפה יותר מסוכן, במיוחד אם שותים אותו מחוץ לבית
שמעון, תראה את הצד החיובי
ללכת להשתין עם עוד 3 חברות :)
כל הכבוד !
אבל למה לסגור את העיניים ?
לא חשבתי על זה, אבל למה הן לומדות פסנתר ?
הנשים האמיצות מאוד הולכות לשירותי גברים גם שהם אינם ריקים לחלוטין
ביג דיל
אותי או את הפוסט ?
אוףףף
מזל שאני לא....
נכון, אני תמיד עוקפת תור אצל הבנים..
משתנות? שיסגרו הם את העיניים....
כמה נכון.
יש את הנשים האמיצות שלא מוכנות לחכות בתור של הנשים כששרותי הגברים ריקים לחלוטין ופשוט הולכות לשם.
זה רעיון לא רע בכלל, אבל במקום שיש משתנות, יכול להיות קצת מביך... : ))
תודה זהבית,
נא לפרט למה התכוונת ב"כמעט"
דבי יקירתי
אין מה שישמח אותי יותר מלתת לך שבוע נפלא
חחח בחיי שצחקתי "כמעט" הכל אמיתי(-:
אכן זאת הסיבה
לצורך בקבוצת נשים
לתהליך :)
תודה שהבאת
שבוע נפלא*
דבי:-)
אתי היקרה, תודה
ענק. אחד לאחד כמעט:))))))))))))))))
הייתי בטוחה שהיא תכתוב שהגבר שלה ישב בחוץ עם "מלחמה ושלום" שאותו הספיק לסיים תוך כדי הזמן שהיא "בילתה" בשרותים.
בשמת, תודה לך
אכן כך ... תודה