גברים פוחדים ממני. זו ההבנה החדשה שלי להיום.

אני מתכוונת לאלו שמכירים אותי. אלו ששכבו איתי. הם בעיקר. גם אם הם לא יודו בזה.

החבר הכי טוב שלי, שהיה יזיז, נמצא במערכת יחסים כבר כמה חודשים, ומאז ראיתי אותו בדיוק פעמיים. ובאותן פעמיים, הוא ישב כ"כ רחוק ממני שהיה אפשר לחשוב שאני מאיימת לנשוך אותו. ואת הסקס הפסקנו חודשים לפני הבחורה החדשה שלו.

בחור אחר שיצאתי איתו, לא רוצה יותר סקס. כך לפחות הוא טוען. הוא מרגיש מנוצל ע"י נשים. וגם שלום במסנג'ר אי אפשר להגיד בימינו.

ויש עוד כל מני סיפורים כאלה...

והיום לראשונה, הרגשתי כמה אין לי אף אחד. התקשרתי לכולם "תקשיב אני תקועה בת"א ואין כבר אוטובוסים". למזלי הספקתי בדקה ה90 לאוטובוס האחרון.

בערך שעתיים לפני כן, אמר לי הגבר של אמא שלי, "אני לא מבין, איך אף אחד עוד לא תפס אותך. את בחורה יפה, חכמה, רגישה..." כן לפעמים הוא קצת מגזים, אבל הכוונות שלו טובות. 

קשה להיות לבד.

באמת זה קשה. ונמאס.