בשבוע הבא אני מעצבת שולחן בסגנון מרוקאי, וזה בעיקר מה שמעסיק אותי בימים האחרונים.

כבר בחרנו צבעים, הלקוחה ואני, שילוב של כחול וירוק וסגול וזהב... השגנו (בהדגשה, לא סתם, מיד אסביר) מפות ובדים באלו הגוונים. המוטו שלי, בכלל (ובימים אלו בפרט) הוא לחסוך כמה שניתן, ולהשתמש בכל מה שיש בבית, או שניתן להשאיל ממשפחה וחברים קרובים, לפני שרצים לקנות חדש. לרוץ לחנויות ו"לגהץ" את הכרטיס תמיד אפשר... אגב - דווקא בבית אנו עשויים למצוא חפצים מיוחדים ששכחנו מהם וכבר לא ניתן למצוא בחנויות. בסוף עושים את ההשלמות הנחוצות. אז הוצאנו עוד 10 ש"ח למטר בד אורגנזה בצבע ירוק אורן, ונותרו עוד מספר השלמות שנרכוש סמוך למועד הארוע, כמו פרחים ונרות.

ועדיין הרגשתי שחסרים לי פריטים אחדים על מנת להשיג את המראה המרוקאי המיוחד שאני מחפשת. בחנויות המקומיות לא מצאתי אותם וכמעט התייאשתי, ואז הציעו לי לנסות את שוק הפשפשים ביפו. אני אוהבת שווקים, ולא נדרש הרבה על מנת לדרבן אותי לעלות על הרכב ולהדרים למען ביקור ספונטני בשוק. בבוקר עוד נפגשתי לקפה עם חברה, אחרי ששמנו את הילדים בביה"ס ובגן, והתפנינו לשישי נטול תכניות (טוב, זה לא מדויק - דווקא תכננתי לנקות ולסדר את הבית) ושאלתי את חברתי אם בא לה "לקפוץ" איתי לסיבוב קצר בדלית-אל-כרמל, היא לא ידעה (למעשה בשלב זה גם אני לא ממש ידעתי) שיהיה זה בגדר "מופע חימום" בלבד לקראת השואו הגדול... הכפר הדרוזי כנראה עוד נמנם את בוקר שישי הנינוח, והכל היה סגור, והצעתי בהיסוס קל שניסע ליפו. שעה קלה אחר כך כבר הסתובבנו בשוק.

לשמחתי המצלמה היתה בתא המטען של המכונית, כך שהצלחתי להנציח פינות בודדות בלבד (יתר הזמן הייתי מרותקת לדוכנים ולמוצרים).

תמיד מרגש אותי מחדש לראות את הכלים מבית סבתא...

מעניין איזו השראה ניתן לקבל מסט המזוודות המשובץ...