"טוב שם טוב  משמן טוב...." 

לא אחת אנו שואלים את השאלה כיצד נעשה יהודה, בנו של יעקב, היורש של הבכורה ושל זרע ההבטחה וממנו נתגלגלה שושלת דוד?

והרי יהודה היה רק ילדו הרביעי של יעקב .

סיבות רבות לעניין אך ראשיתם מתחיל בשמו ובשם אחיו הקודמים לו.

כידוע לכל לאה הייתה האישה הדחויה של יעקב. רחל אחותה הייתה האישה האהובה.

לאה ילדה ארבעה בנים ראשונים.

לבכור קראה ראובן והפירוש לשם "כי ראה אלוהים בעניי" - לאה חשה כענייה שזוהי הדרגה הפחותה בה אדם יכול לחיות. חז"ל אמרו "עני משול למת" . כאשר אנו עוברים ליד עני או מקבץ נדבות ברחוב כמה מאיתנו ממש מתייחסים אליו , רבים מאיתנו פשוט עוברים דרכו כאילו היה שקוף. לאה חשה בתחתית ממש כפי שעני חש, ומכאן השם ראובן.

לאחר מכן נולד שמעון עליו נאמר "כי שמע אלוהים כי שנואה אנוכי" – מבחינת לאה זוהי עלייה בדרגה אם פעם הייתה ענייה שלא רואים אותה, כעת היא שנואה. לפחות מופעל כלפיה איזה רגש וזוהי עלייה בדרגה. אך היא עדין נמצאת במצב קשה ולא אופטימלי.

אחרי שמעון נולד לוי ונאמר "עתה הפעם ילווה אישי אליי" – ללאה יש עתה איזו תקווה. אולי עכשיו אחרי שיילדה שלושה בנים יש סיכוי שבעלה יירצה אותה ויילווה אליה כפי שצריך להיות.

שלושת הבנים הללו גדלים עם אימא שמרגישה דחויה, שנואה, בזויה ומצבה הנפשי קשה ביותר, ללא ספק הם גדלים עם כל המצוקות שמצב כזה מעביר ומשדר אליהם. 

כאשר יהודה הבן הרביעי נולד אומרת לאה "הפעם אודה את יהוה". לאה סוף,  סוף מרגישה עליונות, מרגישה טוב  ומעמדה מבוסס ובטוח ועל כן יכולה להודות לאלוהים.

לאה עושה שימוש בעייתי בילדיה למען אהבתה ליעקב. ילדיה נושאים את משא האישה הדחויה.(הבן שמביא דודאים לאמו יודע שהיא דחויה). 

לסיכום:

בבן הראשון – לאה ענייה.

בבן השני – שנואה .

בבן השלישי- נתמלאה בתקווה.

הבן הרביעי הינו הראשון שגדל ללא תסכולים, מה שמשפיע על אישיותו  ומאוחר יותר הופך אותו להיות היורש.

ועל זה נאמר "לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו".

לאחר מכן בהמשך אנו פוגשים את יהודה ואת מעשיו אשר מביאים אותו להיות יורש בצדק אך זה כבר לפוסט אחר.