פתאום בהיסח הדעת נשמט העגיל מיידי ונשבר על הרצפה ,אוי לאאאאאאאאאאא, אני מסתכלת על העגיל, העגיל מסתכל עלי, מה עושים? מתוודים ומשלמים לא? תכלס ממש לא בא לי לשלם עליו... סתם עגיל מעפן נולה בנונשלנטיות מושלמת מסמנת לי: שימי את העגיל על הדלפק, נייס אנד איזי, אפ-אחד לא שם לב, המוכרות עסוקות בלקוחות והלקוחות עסוקות בתכשיטים, אני מניחה את העגיל על הדלפק, נולה מגישה לי זוג עגילים חדש ואנחנו ניגשות לשלם.
חיוך קטן של אשמה בושה ולחץ מאיים לבצבץ על שפתיי, אני כמעט ולא עומדת בזה, עוד שניה אני נקרעת בצחוק של היסטריה והלך עלינו.נולה פתאום מתעניינת בעוד פריטים ומתעכבת, אני מתה לברוח משם, זה לא בשבילי, פלילי לא יושב עלי טוב, אני מייד מתוודה.
כעבור כמה דקות שתינו נפלטות מהקניון, חצי צחוק משתחרר לי, אני עוד לא מאמינה שעשינו את זה, נולה צוחקת ואומרת: איך זה שבסוף תמיד אני יוצאת אשמה? |