_ כשאושפזתי לי בבית-חולים, קרה לו מקרה מעט אלים. במיטה לידי סרגיי אורלב, שהיה מתאושש מניתוח לב. _ בא לביקור סשה מוסטיווי, שהיה בעליו של מכון ליווי. הביא מתנה לחבר אורלב, תוכי מדבר שיחמם לו הלב. _ פתח סרגיי את המתנה שלו, קיפץ לו התוכי, ונשא קולו. "הביטו וראו, הנה מכון חדש, ואיזה כיף, גם בוס חדש". _ לשמע הרעש, נאספו הכל, קיפץ לו התוכי, ואמר בקול. "אכן מכון חדש, מאד מרשים!, ותראו גם הקליינטים חדשים". _ באו אז לסרגיי אשתו ובתו, והתוכי שוב מקפץ ואומר משנתו. "מכון חדש, כולם כאן להינות, כי הזונות שבאו אותן הזונות". _ כעס אז סרגיי, ואותן האשים, "נמאס לי ממך, מחר מתגרשים!. רק מכאן אצא, ותראי מה לך בא, כי אותך בבג"ץ, אני אתבע!". _ התוכי צוחק, ואומר לו "אידיוט!, בג"ץ נגד אדם, הרי זה שטויות!. רק נגד גוף ציבורי!" התוכי קורא וסרגיי לו עונה "כן, זה המקרה". _ האישה נעלבת, צהובה כמו שסק, "אתה עוד תראה עם יש לך עסק". סרגיי אוחז ברגליה, ותיכף הן רסק, וצועק "עכשיו אני סוגר לך העסק". _ האישה נאבקת, נלחמת ללא חת, כשסרגיי קרע את חולצתה באחת. כולנו בהלם, לא מהחזה העסיסי, אלא איך ביד אחת תפס אלף סיסי. _ כשנרגעו הרוחות, התוכי אותה שואל, "תגידי יש עוד כמוך בכל ישראל?". האישה מתלבשת, ועונה בקול חד, "אני לא מראה הציצים לכל אחד". _ והתוכי אומר, "אני מאמין לך, זונה!". "שתדע שאתה הראשון", לו היא עונה. "הראשון שהציצים את מראה לו בלי מין?". "לא תוכי! הראשון שלי בכלל מאמין!".
|