מה שומר עלי?
פעם פעם, קיבלתי במתנה זוג כנפיים.
בית (3)
-- מזמן שגיליתי את השמש, אוהבת אני להביט את תוכה בעיניים פקוחות. כך נשטפת כולי בנהרה אדומה אדומה וחמה. אז עוצמת עיניים ונותר בי האור ופוגש בי, את הזיכרון המתוק של בית ראשון. חום חממה אדום, בתוכו אני הווה, פשוטת איברים, באין משקל, באין זמן, באין מ יש. הווה אני ברחם אמי וכל הווייתי מוגנה, מוזנה בשקט, ברוגע. נמלאת ב יש מבפנים, ומחוץ עירומה עד קצות עצבים. מאזינה לקולות. שומעת את הבושה, את הפחד, את ההכרח, אף את המוות שומעת. וכל ה יש שבי נזעק, נזדעזע, קורע בי קריאה – נוסי מכאן, מהרי לברוח, מחורבן בית שאין לך מקום בו. כך שומעת אני ונחרדת, ונחרצת, ונחלצת בכוח ה יש, של אותו בית ראשון, אליו משיב אותי אור השמש. ורק בזמנים אחרונים, איני יכולה עוד לשאת את אורה הישיר ואיני מוצאת נחמה בה יותר. בזמנים אחרונים עושה בי השמש שמות וסימנים – של מוות. אוהבת אותה ונשמרת מאיתה. נוצרת בתוכי את חומ(ר)ה של השמש, לעשות בו שימוש בבניית יסוד בית. תחילה בבהילות, מתיכה אבן באבן והזמן חומד לי לצון – אין בונים בית בבהילות, אינך רואה כי חום שמש אדום לבדו, מאכל כתלי עצמו? כן, רואה, שומעת את המוות צורב קצותיי. -- ורק השמש. והרוח. והחול. והים. נוגעים בי כמו שאני אוהבת ב אמת. -- |
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נוגעת השמש
נוגעות המילים
מלטפות המחשבות
תמר יקרה ומקסימה,הפוסט הזה לא פשוט
לי להבנה כלל וכלל.
יש כאן הרבה מאוד רבדים וקסם מיוחד.
רוצה לומר לך שכאן אני יותר מרגישה אותו
או אותך מאשר יורדת לעומקם של הדברים.
מה שאני מרגישה ,אני מאוד אוהבת...(:
לראשונה מבקרת בביתך.
נפעמת מכתיבתך הרגישה ויכולת ההתבוננות,
בעיקר פנימה.
נדרש הרבה אומץ להישיר מבט אל השמש.
בעיני שוררת את ארוין ילום/"להביט בשמש"
תודה!
אני מתבוננת על חומרייך.
חומר ביד היוצר, את לשה את המילים,
מכמירה את פעימת הלב.
מחמירה בפיקחון מסמא, ללא רחם,
את החולין, את השריטה, את הלפיתה של החום.
...
לא. לא בונים בית בפזיזות, בבהילות,
כי להיות ללא מקום, זה לא מבהיל,
זו התאיינות. כך השמש - מאיידת לבנים
וצובעת בזהוב מתעתע את הגרגרים.
....
ואת, שמתהלכת בתוך חומרייך,
עד בוא ליל,
ורוח
וליטוף
יודעת להקהיל את (י)סודות החורבה
עד בוא מים.
וליל.
ורוח.
וליטוף
עד יהא המקום נושם.
....
אהובה
תודה.
אתמול דיברתי עם מישהו ואמרתי לו שאין את היסוד ברזל בארצי, רק כסוגסגת, הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהחלל (כאילו),
התעקשתי הסתכלנו בויקיפדיה - אכן צדקתי אין את היסוד ברזל טהור בארצי רק בסלעים שהגיעו מהחלל :-)
שאני זוכרת אני זוכרת. ולפי מה שאני זוכרת צריך להגיע משלוח חדש של זהב, היום הולדת שלי היה שנה שעברה, החלפת גוף. הפעם לים לא יספיק להגיע לנהרות, בטח ימצאו אותו מהר הפעם. כמות גדולה, גדלתי בשנה :-)
ורק השמש. והרוח. והחול. והים.
נוגעים בי
כמו
שאני אוהבת
ב אמת.
כמו בצק שעליו רכים וחמימים. זה בית ללוש ולחפור בו גומות חן.
ככה זה כשאני שופכת כוס יין על הלפטופ שלי
והולך הלוח אם (מה שזה לא יהיה) והוא כבר שבוע בתיקון
ואז אני נסמכת על חסדיו של הבן שלי והמחשב שלו
ואת כל אלה אני מספרת לך כדי שתביני שכמעט פספסתי
את הפוסט המדהים הזה !
תודה תמר יקרה.
אבל העיקר שאתה מרגיש בבית יקירי..
בזמן האחרון יש לי איזה חוסר נחת משפה מליצית.
זו פוגמת מאוד בתוכן, מעצבנת, גורמת לקוצר רוח וגוררת קללות.
בעיניי היא אינה מתאימה לכתיבה אישית ומכל מקום אם אין דוברין אותה, לא צריך גם לכתוב אותה.
נכון, זה הבלוג שלך, אבל דעי שאני מתחיל להתעצבן, כי את השפה המליצית עדיף שנשמור לכתיבת כרזות ושירי ליצנים ומזה 3 בתים שאת מתלהבת, נכבשת ומדרדרת ואני כבר לא מצליח לזהות אם את זו באמת את או איזו משהי אחרת.
בחייך...
"...עכשיו שותקות הן, כי ציפור אין בין עלים.
החושך בא, מואר חשמל וגחלים.."
"...אמרי, כיצד? מדוע? מי אמר לך זאת?
אמרי, מנין? מי גילה לך את הסוד?
הסכנות רבות ומספרן מאה
והן רובצות אולי במעגל אורב
אך לא אותן, אך לא אותן את יראה,
רק את נפשך המאוהבה והמלאה,
המתחלחלת לקול צעד מתקרב,
אותה יראת, את הרכה, את השיה,
את הרעה, את הרוחצת בדמי לב.."
בסדר טריפ.
תודה.
(וזאת סוסה. לא סוס.)
זה יותר מבסדר. הרבה יותר מבסדר.
תודה מיכלי.
התכוונתי ברזל כמתכת, לא קיים בארצי.
סבלמות, הסנכרון כבר מורגש, אבל אני מתעקבת, השיטה הכללית עושה לי חשק לא לחזור הביתה לעולם.
מה קרה לסוס הדוהר ביער ענפים?
בשיר ההוא נפגשנו, לא?
"...אמרי מדוע את מעוף ורעד רב
כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב?"
".....שמרי נפשך, הלא טובות צופן הערב
ורק עוד אין לדעת ביד מי ואיך.
הלא הרוח, שאיננה מדברת,
לא לחינם נוגעת בכתפך.
באור ירח וחשמל העיר מוארת.
שמרי חייך, בינתך, שמרי נפשך."
מה קרה לסוס הדוהר ביער ענפים?
בשיר ההוא נפגשנו, לא?
"...אמרי מדוע את מעוף ורעד רב
כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב?"
".....שמרי נפשך, הלא טובות צופן הערב
ורק עוד אין לדעת ביד מי ואיך.
הלא הרוח, שאיננה מדברת,
לא לחינם נוגעת בכתפך.
באור ירח וחשמל העיר מוארת.
שמרי חייך, בינתך, שמרי נפשך."
מה קרה לסוס הדוהר ביער ענפים?
בשיר ההוא נפגשנו, לא?
"...אמרי מדוע את מעוף ורעד רב
כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב?"
".....שמרי נפשך, הלא טובות צופן הערב
ורק עוד אין לדעת ביד מי ואיך.
הלא הרוח, שאיננה מדברת,
לא לחינם נוגעת בכתפך.
באור ירח וחשמל העיר מוארת.
שמרי חייך, בינתך, שמרי נפשך."
ארבע אמהות שלושה אבות..
בטח שכאן ליזי, אל תגידי לי לחכות לעולם הבא,
אין לי סבלנות.
((:זה בסדר לגעת גם בדברים אחרים ולתת לאחרים לגעת בנו..
אוהבת את כתיבתך תמר.
..."והפלגים הללו מתרחבים כנהרות מתוך הים הגדול של האמונה הגדולה,
הגנוזה במעמקי הלב,
וממקום שהנחלים באים שם הם שבים ללכת." (הרב ראי"ה קוק)
תודה סמדי
תודה צבע
תמרי,
מרגשת.מאוד.
לצדיקים מביא הקדוש ברוך הוא שיעורים כמידתם.
ההתעקשות שלך ,לחוש את מה שחשה ,
לחבק אותה, לרפא פצעיה,
לאהוב אותה ,לקבל אותה באהבה לעולם ,
כפי שהיא ראויה.
כי אהובה היא.
ורצויה היא.
גם את.
אוהבתאותך מאוד.
תבורכי
אז כן. אוספת חומרים. זה די טריקי..
אנא השמיעי לי...
(פרטי או פה.)
חבל שאתה לא רואה את הפרצוף שלי כעת.. או שומע את מה שהתמלמל לי ((:
היסודות חשובים מאוד. אולי אפילו הכי חשובים בתהליך הבניה
אני לא חושב, אני משוכנע. החיות הופכת להיות
מהותית יותר, חופשייה יותר, נוגעת יותר, אמיצה יותר, חושנית
ומוחשית הרבה יותר. כשאין מוות ברקע, יותר נכון כשאין
פחד מוות ברקע אין כבלים ואזיקים יותר.
ומה..
אתה חושב שהיא נהיית מוגזמת?
באמת?? אפשר להתעוור??
לא. לא נראה לי..
לפחד מהמוות.
כן לאב, בין לבין. סיפור חיי ((:
תודה מאד.
כשמביטים בשמש אפשר להתעוור
אבל אולי זה עדיף על מוות.
(וגם את. גם את נוגעת בי כמו שאני אוהבת. נדירה שאת)
אהובה שלי,
כל כך מבינה אותך,
זו כבר לא אותה השמש הבראשיתית,
זו שאינה מכלה ובונה את הבית,
נמצאת עכשיו בתוכך.....
חבל שאת לא כאן לידי.
לא באופן גורף:)))
והנה זה נהיה אינטרסובייקטיבי.
כמו שאני אוהבת ((:
אההחח אתי ((:
צורם לך 'חלש' אה..?
(תודה)
בכל דבר בו פועמים חיים ואור שמש מסנוור לטוב ויצירה
אפשר לחוש פעמי סוף.
התחושה הריגעית הסובייקטיבית שלנו נותנת פירושים שונים לשמש
לטוב ולרע.
הבחירה בשיר והמילים בין המילים נגעו בתחושות הסובייקטיביות שלי..
שיר טוב!.
יש לי מעט בעיה עם השורות האחרונות שלו,,,,"חלשות" משהו...
התאור של התחושה שעוברת בגוף אחרי שמסתכלים לשמש בפנים מ צ ו י י נ ת .