הפחד הכי גדול שלי הוא שכל חיי אצטרך לטפל בהורים שלי.
לפני שנתיים אבא שלי עשה ניתוח לב פתוח, שלושה חודשים אחרי התגלה גידול סרטני בראשה של אמי והיא הובהלה לניתוח דחוף. על כל הקונצרט הזה, אמא שלי ניצחה ביד רמה, אפילו שעות ספורות אחרי הניתוח כשעשרות צינוריות יוצאות מכל מקום בגופה, היא ידעה לספר לנו שבלילה היא סבלה כאבים נוראיים והאח שעשה משמרת לילה פשוט צעק עליה שתשתוק. נשבר לי הלב. ישבתי לידה מנקה בזהירות הפרשות מעיניה, מחזיקה את עצמי חזק שלא להישבר.
לפני יום כיפור, אמרתי לאבא שאני אשאר איתה בביה"ח, שיסע קצת הביתה. כל הכיפור ישבתי לידה והקראתי לה ספר, עד היום היא זוכרת לי ומקדשת את היום הזה.
אמא שלי כמו פנתרה, זינקה על רגליה ימים ספורים אחרי הניתוח, מוכנה לקרב על חייה. בניתוח חתכו לה את תעלות הטעם והריח, את העיניים לא החזירו למקום הנכון, אבל בעצימת עין אחת היא מצליחה לראות משהו. ההקרנות דפקו לה את ייצור הריר בפה כך שהיא לא יכולה לאכול מזון שאינו נוזלי. כתוצאה מזה אמא שלי השילה מעלייה את כל הקילוגרמים שהיא תמיד חלמה להוריד, היא בטריפ מטורף של להיות רזה, היא אפילו עושה יוגה.
נולה אומרת שסרטן זו מחלה אריסטוקרטית, אני חייבת להסכים, אמא שלי נראית יותר טוב מאי פעם. |