| אוויר, ידיים פרוסות לצדי הגוף, נשימות עמוקות, עצם זנב מוחצנת והופ...ע-פ-י-ם! חיוך רחב, שיניים לבנות צחורות, עיניים בוהקות, והעור נושם... מחשבות חיוביות למרות הריקנות רוקנתי את הכל. אין כלום בתוכי מלבד אוויר נקי. שאיפה...נשיפה... אני מחבקת את צמרי הגפן השמימיים מפזמת שירים על ציפורים בעודן עפות לידי השיער שלי מתנופף לו ברוח הקרירה שקט סביב אני שומעת את נשימותיי לאט לאט אני משילה את בגדי כדי שגופי יהיה אווירודינמי כמה הייתי צמאה לאוויר הזה אני גומעת ממנו, בולעת כמה שרק ניתן - שיהיה לי לאחר כך, לתקופה ארוכה אני מרגישה את חיכוך האוויר בעורי העדין איך האוויר קורע ממני רקמות מתות, עייפות ותשושות שפתיי נדבקות זו לזו לפעמים הן נפתחות ואני שואבת לתוכי אוויר מלא תקוות אוויר מלא אלוהות שעות שעפתי, ריחפתי וטסתי השמש כל פעם מגיחה ממקום אחר ידעתי שעלי לשמור ממנה מרחק, שלא אמס עוד סיבוב קטן לרגע הייתי חסידה במקורי הרגשתי את כובד החבילה אך את עוצמת הרגש האושר שאחז בי לרגע פקחתי את עיני וחיוך רחב מלא תקווה נחקק על פני החלטתי שזה הזמן לנחות שאיבת התקווה נעשתה קבלת האוויר והכוח להתמודד חדרה את עצמותיי חוזקתי כמה מעגלים באוויר ונחתתי נחיתה רכה בזרועות חמות מי זה? האוויר שלי או האביר שלי? מה שבטוח שהוא רך, מחויך, קסום ומזמן ... |