דרך השיטה הכחולה
פוסטים פופולאריים
-
הרהורים קטנים לחנוכה
6/12/08 | 1092 צפיות
-
שנה טובה
17/9/09 | 764 צפיות
-
בין הרווחים
10/8/10 | 1114 צפיות
-
להיות סליחה
8/10/08 | 665 צפיות
-
להתעורר
16/9/08 | 639 צפיות
-
סדנה חדשה
7/6/09 | 852 צפיות
פוסטים אחרונים
- גשם 31/10/11
- לא ידעתי שאני גרה בניו יורק. 22/10/11
- קליידוסקופ 22/8/11
- מפרח לתמונה או: למה המקור לא חשוב. 12/8/11
- בריאה 26/3/11
- שיר טיפשי קטן 21/10/10
החדר וההוריקן הקטן
| לאחרונה, עבר הוריקן קטן על הבית שלי. לא מדובר במטפורה, מדובר בציקלון קטן שקצץ לחתיכות את שלושת העצים הענקיים שעמדו סביב הבית, הפיל את הענפים הגדולים על גג ביתי ושבר חלק ממנו לחתיכות. הציקלון הקטן המשיך הלאה, להרוס כמה מקומות נוספים, ואני נשארתי עם הגג השבור, כשמים רבים נוזלים לתוך החדר הקטן בו שמרתי ספרים, מזכרות ודברים נוספים. למזלי הטוב, הבית עומד על אדמה שהייתה פעם ביצה, ועל כן שוקע. החדר הוא המקום הנמוך ביותר בבית. כך נשארו המים בתוך החדר ולא הציפו את שאר הבית. במשך יומיים עבדתי שעות ארוכות להוציא משם את המים, לנקות את הלכלוך שהגיע מהגג ולפנות את הדברים שנרטבו והתקלקלו. הגג תוקן בזריזות לאחר יום אחד בלבד. לי לקח קרוב לשבוע להוציא מהחדר כמעט את כל מה שהיה בתוכו. נשארו רק הספרים ושידה גדולה מלאה מזכרות. הדבר האחרון שיצא מהחדר, היה הספה שירשתי מסבתא שלי. הספה נרטבה אך לא נהרסה, והחלטתי למסור אותה כי נראה היה לי שזה הרגע הנכון. חיפשתי מישהו שירצה ספה. בהתחלה פניתי למשפחה שלי, מתוך ידיעה שאף אחד לא ירצה, אבל אני רציתי לתת להם את זכות הסרוב. הם, כמובן, לא רצו. אחר כך פירסמתי מודעה באינטרנט, אבל לא עברו שעתיים, ושכנה מתקשרת אלי ושואלת אם הספה עוד נמצאת. אחרי פחות מ 24 שעות הספה נמסרה. לכל אורך הדרך, הרגשתי את סבתא שלי עומדת לידי ומפקחת על המסירה. החדר עמד ריק. זה גרם לי לתחושת אי נוחות גדולה. מיד יצרתי קשר עם מישהי שיוצרת רהיטים צבעוניים, ולמחרת כבר הייתי אצלה, ובחרתי ריהוט לחדר טיפולים. בשלב זה, כבר הבנתי שהחדר הופך לחדר טיפולים. חזרתי הביתה משם, ניקיתי את החדר עוד קצת למרות שכבר לא היה צורך, ותהיתי על מה עכשיו. עכשיו, אמרתי לעצמי, עכשיו מחכים. מחכים למה? דחקתי בעצמי. מחכים להדרכה. בשבועיים האחרונים חיכיתי להדרכה, שלא הגיעה משום מקום ובשום צורה, וכל הזמן הזה אני עוברת ליד החדר ואפילו לא מסתכלת לתוכו, עד שהיום הגיע משהו – להכנס ולעשות מדיטציה. נכנסתי, ישבתי שם 40 דקות ולא יכולתי יותר, הייתי חייבת לצאת. עכשיו, אני עומדת לחזור פנימה ולהתייצב מול מה שמחכה לי שם, וכדי לדחות את הרגע אני כותבת לבלוג.
אז רק עניין אחד טכני – כנראה העלתי יותר מדי דברים החודש, כי הקצבת המקום שלי כמעט נגמרה, אז אני מחכה ובנתיים נמנעת מלהעלות תמונות.
ובעניין החדר – המשך יבוא. או שלא. מה שיקרה יקרה.
ולאלו שכיוונו את ההוריקן הקטן אל הבית שלי – בפעם הבאה אתם מנקים.
|
תגובות אחרונות
-
ayurveda איורוודה
בתגובה על פקאן
-
המחסן-של-נ"ל-ארגזים-
בתגובה על //
-
ש.ר.ה
בתגובה על חצב
-
יהודית מליק שירן
בתגובה על כמו הירח
-
אורית גפני
בתגובה על חג חירות שמח
-
בת אור הוצאה לאור
בתגובה על חשופים
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה, ענבל יקרה :))
אם כל הכבוד לאיקאה,
אין תחליף לרהיטים של יהודית.
המילים קטנות מלתאר את מידת האהבה וההשראה שיש ברהיטים האלו.
פשוט תענוג.
איקאה הם אוסף של קרשים,
הרהיטים של יהודית הם בית.
אין בכלל מה להשוות.
היית צריכה לקנות באיקאה השוודית אז היית מקבלת הדרכה
מנו משבדיה
*נכנסתי ומעניין...מאוד
תודה שנה של אנרגיה כחולה.
ענבל יקרה, סגנון הכתיבה שלך כל כך ציורי
וקולח...עד שממש ניתן לחוש אותך ואת מה שעברת.
לפעמים הציקלון האמיתי יכול לשמש
כציקלון מטפאורי
שהרי כמו בחיים, רק אחרי הרס מוחלט יכול להבנות משהו חדש לגמרי.
אני כבר סקרנית לראות את הפינה שהכנתי עבורך,
מונחת בתוך חדר הטיפולים החדש.
מקווה שנראה תמונה בפוסט הבא :))
יהודית ברגמן, פינות ישיבה מעוצבות
http://www.tfy.co.il/
מותר לי רק לחיך נכון?
אומרים שלפעמים ההרס מוליד מציאות חדשה , אני לא יודעת , אני בודקת את זה עכשיו . מרגש שהרגשת את סבתא שלך לידך ...זו הרגשה מוכרת ונפלאה .
ענבל, כתיבה ממש סוחפת כמו ציקלון קטן,
ואולי בזכות הסחף הקצבי שלו. מזכיר לי קצת
את שנת 1992 כשהירקון עלה על גדותיו והציף
לי את הבית אמנם לא שבר גגות אבל הבית
כולו היה מוצף. מצבי יחסית היה טוב היות ושכנים
אחרים, הגרים נמוך יותר הוצאו מביתם על ידי סירות.
אז לשמור על הספרים ועל הזכרונות ואל תתרגשי,
מי שכיוון את הציקלון הקטן אליך לא ינקה גם בפעם
הבאה.
תודה על הכתיבה היפה ו*
לאה
את יודעת שבסוף תגיע התשובה/ התובנה...
:-)
קבלי 'סימן', שאת גדולה מהחיים
חושבת נכון ומתון ומבינה מהו זמן. (D-:)
בהצלחה.
יש שינויים שבאים מיד ההשגחה
מה שצריך לקרות קורה
אוהבת אותך*אולי היית זקוקה לשינוי
היי, ענבל,
היה מי שלימד אותי: "מלימון עושים לימונדה" - חבר טוב של בן זוגי שאני מכירה.
וזה מה שאת עושה מן המצב.
מקווה שהחדר לבסוף ישמש באופן מוצלח לייעודו בדקורציה החדשה.
ולך יהיה נעים שם מאוד.
ענבל יקירתי
לפעמים שאנחנו לא זזים..................
שולחים לנו משמים שליחים..............
ולך יש פרוטקציה גדולה חביבתי
ולראיה , סבתא שלך "אירגנה" לך מרחוק
"ציקלון".....בלגן אמיתי.... וכל זה .........................
לך היא אומרת, נכדתי, הגיע הזמן שתתעוררי
קומי, ולדרך צאי
כבדי את המרחב שנוצר
ותצהירי בקול "על המוצר"
פרסמי ברחבי הקיבוץ והסביבה...
הנה נפתחה הקליניקה............בשעה טובה
ומלאי את ייעודך בהצלחה! כן יקירתי, הגיעה השעה....
שיהיה במזל ובברכה.
בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
אסתי
דרך הצבע
אגב, איזה צבעים בחרת לחדר?????????????????????
תודה!
יש לי בעיה קטנה כשאני מדברת עם חדרים, זה כמו לדבר לקירות.
לא תמיד הם עונים בחזרה.
אולי נאי צריכה לשלוח מכתב בשלושה העתקים כדי לקבל תשובה ;-)
תודה!הראש היה מסודר,
רק החדר לא:-)
אני לא יודעת. לפעמים נדמה לי שהאלוהי מוצא שיטות משונות מאוד כדי להניע אותנו.
יש דרכים הרבה יותר קלות.
ובכל זאת זו חוויה חיובית בשבילי.
תודה!
תודה!ראשית, ההסכם שלך עם ההוריקן בנושא ההיגיון נראה לי הגיוני בהחלט-;).
בנושא ההדרכה.. ייתכן שכבר הגיעה אך טרם נקלטה. אולי החדר לא מרוצה מיעודו החדש?!
כתוב נהדר!
שרי
לפעמים צריך סערה קטנה
שתסדר לנו דברים בראש
מה שלא היינו מסוגלים לעשות
והתלבטנו באה הסופה
וקבעה עובדה זה מה שצריך
להיות וזה מה שיהיה
אז בהתחלה הצטערתי בשבילך
אבל במחשבה שנייה
מעז יצא מתוק
ואני יודעת שתדעי להוציא מיזה
רק טוב
שבוע נפלא שיהיה לנו
ענת
איזה קטע -
היה צורך בציקלון כדי שתבני כבר חדר טיפולים!!!
עכשיו את יכולה לשים שלט קטן - "באהבה" ויהיה לך יותר קל להכנס לשם...
ובחוץ - שלט קטן - קליניקה. הוא בטח יאיר עיניים וימשוך לבבות...
וסבתא שלך תהיה מרוצה שפינית את הספה משם סוף סוף...ותעשי מה שאת צריכה :) :)
החדר אמר את דברו.
* ותודה,
רותי.
איזו הסתכלות חיובית יש לך!!! *
ואני עוקבת בסקרנות לשמוע עדכונים!
בוודאי שזה לטובה :-)
תודה!
שיהיה בהצלחה, מקווה שתגלי בדיעבד שהציקלון הקטן היה לטובה :-)
תודה רבה.
היו בחדר כמה דברים שהייתי קשורה אליהם ונהרסו, למשל, ציורים שציירתי מזמן, וציור שציירה עבורי חברה.
הם היו תלויים על הקירות, והקירות נרטבו מאוד.
כך או כך, ההוריקן היה מתנה גדולה. אני אומרת תודה על כך שאיפשרו לי ליצור בביתי מרחב המוקדש לאנרגיות המקור.
רציתי לפנות את החדר הזה כבר מזמן ולהפכו לכזה, ההוריקן פשוט לא השאיר לי ברירה.
זה הפך את כל התהליך לקל.
הסופה הזו, אם כי היא מוגדרת קטנה, ואינה דומה בעוצמה לסופות שיש ביבשות אחרות, עדיין הייתה בעוצמה מספיקה להדגים את הכוח העצום של הטבע.
אנחנו שוכחים לפעמים מי הבעלים האמיתי של הכוכב הזה :-)
ובאשר להמשך - איני יודעת. גם אני מחכה לראות
ענבל,
תודה ששיתפת.
קודם נהניתי מהתמונה של הים שלך,
ועכשיו מהכתיבה שלך.
---
מצטערת לשמוע על מה שקרה,
מתארת לעצמי כמה שזה קשה, מצער ומרגיז.
---
אבל, את בדרכך המיוחדת,
וודאי רואה בכך גם סימן לשינוי שצריך להתרחש.
כל דבר קורה מסיבה,
ומעז ייצא מתוק.
---
אני מאוד סקרנית לשמוע מה יתרחש בהמשך!!!
תודה רבה :-)ענבל,הסיגנון המבריק,והציקלון הקטן