| לאחרונה, עבר הוריקן קטן על הבית שלי. לא מדובר במטפורה, מדובר בציקלון קטן שקצץ לחתיכות את שלושת העצים הענקיים שעמדו סביב הבית, הפיל את הענפים הגדולים על גג ביתי ושבר חלק ממנו לחתיכות. הציקלון הקטן המשיך הלאה, להרוס כמה מקומות נוספים, ואני נשארתי עם הגג השבור, כשמים רבים נוזלים לתוך החדר הקטן בו שמרתי ספרים, מזכרות ודברים נוספים. למזלי הטוב, הבית עומד על אדמה שהייתה פעם ביצה, ועל כן שוקע. החדר הוא המקום הנמוך ביותר בבית. כך נשארו המים בתוך החדר ולא הציפו את שאר הבית. במשך יומיים עבדתי שעות ארוכות להוציא משם את המים, לנקות את הלכלוך שהגיע מהגג ולפנות את הדברים שנרטבו והתקלקלו. הגג תוקן בזריזות לאחר יום אחד בלבד. לי לקח קרוב לשבוע להוציא מהחדר כמעט את כל מה שהיה בתוכו. נשארו רק הספרים ושידה גדולה מלאה מזכרות. הדבר האחרון שיצא מהחדר, היה הספה שירשתי מסבתא שלי. הספה נרטבה אך לא נהרסה, והחלטתי למסור אותה כי נראה היה לי שזה הרגע הנכון. חיפשתי מישהו שירצה ספה. בהתחלה פניתי למשפחה שלי, מתוך ידיעה שאף אחד לא ירצה, אבל אני רציתי לתת להם את זכות הסרוב. הם, כמובן, לא רצו. אחר כך פירסמתי מודעה באינטרנט, אבל לא עברו שעתיים, ושכנה מתקשרת אלי ושואלת אם הספה עוד נמצאת. אחרי פחות מ 24 שעות הספה נמסרה. לכל אורך הדרך, הרגשתי את סבתא שלי עומדת לידי ומפקחת על המסירה. החדר עמד ריק. זה גרם לי לתחושת אי נוחות גדולה. מיד יצרתי קשר עם מישהי שיוצרת רהיטים צבעוניים, ולמחרת כבר הייתי אצלה, ובחרתי ריהוט לחדר טיפולים. בשלב זה, כבר הבנתי שהחדר הופך לחדר טיפולים. חזרתי הביתה משם, ניקיתי את החדר עוד קצת למרות שכבר לא היה צורך, ותהיתי על מה עכשיו. עכשיו, אמרתי לעצמי, עכשיו מחכים. מחכים למה? דחקתי בעצמי. מחכים להדרכה. בשבועיים האחרונים חיכיתי להדרכה, שלא הגיעה משום מקום ובשום צורה, וכל הזמן הזה אני עוברת ליד החדר ואפילו לא מסתכלת לתוכו, עד שהיום הגיע משהו – להכנס ולעשות מדיטציה. נכנסתי, ישבתי שם 40 דקות ולא יכולתי יותר, הייתי חייבת לצאת. עכשיו, אני עומדת לחזור פנימה ולהתייצב מול מה שמחכה לי שם, וכדי לדחות את הרגע אני כותבת לבלוג.
אז רק עניין אחד טכני – כנראה העלתי יותר מדי דברים החודש, כי הקצבת המקום שלי כמעט נגמרה, אז אני מחכה ובנתיים נמנעת מלהעלות תמונות.
ובעניין החדר – המשך יבוא. או שלא. מה שיקרה יקרה.
ולאלו שכיוונו את ההוריקן הקטן אל הבית שלי – בפעם הבאה אתם מנקים.
|