| "את בחורה טובה מדי"= את בחורה ממש טובה, באמת, אבל לא בשבילי/אני לא ממש מעוניין. "אני לא רוצה לפגוע בך"= הכוונות שלנו שונות לגמרי, אני לא ממש מחפש את מה שאת מחפשת... אם את מבינה למה אני מתכוון.... אז פגישה שמתחילה במשפט "את טובה מדי", ברור שלא הולכת להסתיים טוב.. ואתם בטח תוהים למה אני ממשיכה? טוב, זו כבר השריטה שלי, הסקרנות/צורך/צמא להבין ולדעת עוד, גוברים אצלי כמעט על הכל. אז אחרי פגישה אחת שעם כמה שהייתה הזויה, הייתה באמת נעימה ומוצלחת, אם אפשר לומר כך, מגיעה אחריה השנייה, שנפתחת במשפט הזה. ולמה אני לא רואה בזה מחמאה..? באמת שאלה. לאחר משפט כזה, במשך 3 שעות יושבת ומנסה להבין, מה לעזאזל רוצה המשורר. נכון, אני עדינה, נכון רגישה, אני מקסימה ומיוחדת, מה שתגיד, אבל תכלס, מה אתה מנסה לומר לי??? לא אוהבת שמתחילים לבלף. ולא מקבלת את זה שמתחילים לייפות כל מני תחושות בעייתיות במעטפת של מחמאות לא אמיתיות. או לא מחמיאות לפחות. אז יושבת ומקשיבה, לכל מה שאני שומעת. כל מני הסברים, שלא מובילים לשום מקום. מה זה לא רוצה לפגוע? אני יודעת, שהמצב היחיד שבו אני מרגישה את הכוח שלי לפגוע באדם שמולי, (בהקשר של מערכות יחסים כמובן) זה כשמתחיל קשר, שלמרות שהצד השני מתלהב ומאד מעוניין, אבל אני מבינה שאני לא מעוניינת בו, שזה לא נראה לי, זה הרגע שבו אני מרגישה שיש בידיי את "הכוח" לפגוע בו, לא במתכוון כמובן, אבל אני עלולה לפגוע כי הכוונות שלו רציניות ואני לא רואה עניין. אז כשגבר בא ואומר לי משפט כזה, ושואל מה דעתי, זו הייתה התשובה שלי. אם אתה לא מעוניין, למה שלא תגיד את זה? אל תייפה, אני לא אוהבת מעטפות צבעוניות. אני מעדיפה את האמת, ישירה, כמה שתכאב. זה אולי מכעיס, אבל משאיר הרבה פחות סימני שאלה אחר כך. אז אני מנסה להבין, איפה התפנית הזו מגיעה, ולמה אי אפשר לבוא ולהתבטא בצורה גלויה, כאנשים בוגרים, ולמה בכלל, אנשים לא תמיד סגורים על עצמם בכל מני מצבים.... והם עוד מערבים בזה צדדים נוספים.. ואיך, לכאורה מחמאות כאלו יפות, כגון "את בחורה טובה מאד/מדי", "את אדם מקסים/מיוחד", "את מוצאת חן בעיניי מאד", התקלקלו, והפכו להיות אמרות מיושנות שסוחבות אחריהן "אבל" אחד גדול ומכוער... למה לא לגשת פשוט ישירות לאמת? ולהשאיר את היופי והכבוד של המילים האלה במקומם אני תוהה? |