| באמת מזל טוב. האגו המוכה שלי ספג חבטה נוספת השבוע. האני שלי, זה שנולד עם מום קשה ולכן גם סובל כנראה מפיגור אקוטי בהתפתחות. אחרת, אם היה זה מתפתח לאיזה מימד כלשהו של דימוי עצמי גם אם בגובה דשא כסוח, וודאי לא הייתי משפילה את עצמי לדעת לפני מי שהוא שפל בעצמו ומקשקשת עם לנגד עיניו המשתאות עם קובעתי הריקה, קופת שרצים מצלצלת ולו בכדי שישלשל לתוכה עוד מחווה אחת מזויפת של מה שנחזה להיות כביכול אהבה. אהבה?... תגיד לי מר י', אתה בכלל לא יודע מה זאת אהבה, מצטערת, אתה נרקיס מלך הביצה, אינך יודע לאהוב איש, פרט אולי את עצמך. מי שכול כך מרוכז בעצמו, בצרכיו, באגו המנופח שלו ובאני הפיקטיבי שלו, מי שמשקר כול חייו לעצמו ולאחרים ועוד מאמין להזיותיו כאילו היו אמיתיות כשמש בצהריים, אינו יכול לאהוב אף אחד ובחיים. שלושה ימים שאני מתקשרת אליך אחרי שכבר למעלה מחודש אני מנסה לקבוע איתך איזה דייט מצ'וקמק, ואתה מסובב אותי בכחש, מעמיד פנים שאתה רוצה אותי אבל דוחה אותי שוב ושוב, יודע שאני מתגעגעת, נהנה לשמוע אותי מתחנחנת וממשיך בידיעה הזו לסחוט ממני עוד הזדחלויות והשתפנויות בידיעה שאני כבר לא אזכה להיות איתך ומתעתע בי סתם. כמו שחיה רעה שמתעתעת בטרף שלה לפני שהיא נועצת את טפריה באב העורקים שלו והופכת אותו לפגר מוחלט, ככה גם אתה עושה לי. אחרי שתסיים ללחך לך בכיף את מעי הנהפכים כל אימת שאני נחרדת מההיעלמויות שלך, תפקיר גם את גווייתי בשדה כדי שתהיה מזון לצבועים. אתה צבוע בעצמך ואני יכולה לשמוע את צהלולי השמחה לאד שלך מרחוק. שלושה ימים אני מחפשת אותך כמו מטורפת אחרי שאמרת לי שאתה חולה (או דחית את הדייט שלנו באמתלא הזו לפחות), החלטתי להתקשר אליך מהטלפון של חברתי הטובה, משהו בליבי אמר לי שאני צריכה לעשות את זה לפני שאני מתקשרת לאחים שלך, לכיבוי אש, למשטרה, למד"א לזק"א, והשד יודע עוד למי. משהו בליבי אמר לי שאם אתה תראה את הטלפון של חברי המחומצנת על הצג שלך בסלולארי, אתה תענה והמשהו הזה צדק. ענית גם ענית ועוד באיזו שמחה שלא השאירה מקום גם לבדל של ספק. באמת מזל טוב ששברת את ליבי. המשך יבוא |
תמונת היום
בתגובה על כשהאהבה הבלתי אפשרית (1)
~באהבה~
בתגובה על באמת מזל טוב (1)
~באהבה~
בתגובה על הבלש (3)
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
* כוכב על הסבלנות והכוח
נכון שאסורלהפסיק לחלום, לחלום יש טעם מיוחד שאינו תלוי בזמן. אסור גם להפסיק לקוות, כי התקווההיא כח.
צריך רקלקרוא את הדברים שכתבת, או יותר נכון את הדרך שבה את בוחרת את מילותיך, כדי להביןשיש בך איכויות נדירות, ויש בך רגישות מיוחדת גם אם את שקועה בעצבות ולא בדיוקמסוגלת לראות אותן.
הביטי סביבךותראי מי נשאר נאמן לך כל השנים, ומי מאמין בך.
אין לך מושג כמה שאתה צודק.
איזה יאוש,
נכון?
זה מבאס שזה לא מתקתק, שזה לא זורם, שזה לא מושג..