אחוזת בית -פרק 1

לצפייה במסך מלא

אחוזת בית -פרק 1

‎0

יחסים

0 תגובות יום שבת, 28/11/09, 22:21

תגידו מה שתגידו, תל אביב לוקחת את ניו יורק בסיבוב. יש לה את כל מה שיש לניו יורק- ועוד ים. ים וחוף לצד גורדי שחקים, לקפוץ לשחק מטקות ביום ולשתות בירה בצפיפות מירבית בלילה. לחייך לעצמך ברחוב ולדעת שכולם שואלים את עצמם "מה יש לו לחייך לעצמו המניאק" אבל לפחות לזכות לתגובה.אה כן, ובתל אביב למדתי לרכב על אופניים. אז זהו חרצתי את הדין. תל אביב יותר טובה. וחוץ מזה, אחרי הכל- שמעתי שאיפה שהוא ברחובות תל אביב כבר מסתובב הבעל שלי. אז מה לי לבזבז את הזמן בניו יורק כשבעלי מחפש אותי ברחוב המקביל? אני לא יכולה להתלונן. ההורים שלי באופן מוצלח ביותר, על אף כל השטיקים והחוכמות, הם לא ההורים הלוחצים. לא אומרים לי נו נו מתי תורך ומה קורה למה את לא מוצאת. כן, הם משדרים את כל זה בעיניים מודאגות, אבל אם נגשים אליהם עם משקפי שמש כהות מאוד ואחרי ערב של שתייה מופרזת, אפשר להחליק גם את המבט המודאג. אז ההורים לא מלחיצים, והבעל כבר קיים- ואני בתל אביב, העיר של כל הערים- אז בעצם יש לי נתוני פתיחה די טובים. והבעיה? שמכאן הכל בדרך למטה.... פדרו הוא לא באמת פדרו. הוא זכה לכינוי פדרו כדי שלא יזהו את השם שלו אם הוא יישמע בטעות בשיחת בנות על קפה וחביתה בבראנצ' בקפה מאיר ובמקרה לגמרי תשבנה בשולחן לידנו עוד זוג בנות מהשכונה שגם להן יצא להיתקל במה שמו של פדרו לא פעם ולא פעמיים. אז פדרו נשאר פדרו, והשב"כ מרוצה.פדרו ניחן בבטחון עצמי של סוס מירוצים. אין לו כח להתמזמז בשטויות, אבל הוא אצילי, ובעניינים, תמיד ממהר, תמיד אומר מה בראש שלו. בובצ'י הכירה את פדרו כשהלכה לצוד לה סוס מירוצים גזעי. כן, גם בובצ'י יצאה מלכה כשיצאה לצוד סוס מירוצים וחזרה עם סוס מירוצים. כי בדרך כלל אנחנו יוצאות לחפש סוס וחוזרות עם ארנב או שפן, שאנחנו יודעות שהוא ארנב או שפן, אבל השיניים הבולטות זה מאפיין מספיק דומיננטי בשביל שנשכנע את עצמנו שאנחנו לא עושות טעות והציד שלנו בכל זאת היה מוצלח.

מדברת בקודים? אז כנראה עוד לא צדת בתל אביב. מבינה בדיוק על מה אני מדברת? כנראה גם את התעוררת לצד פרווה לבנה של שפן או ארנב שבאור בוקר של יום עבודה לא נראו כלל וכלל כמו סוס אצילי.

אבל בובצ'י תפסה לה סוס. ורכבה ורכבה ורכבה עד שהתעייפה. כמו סיפור ילדים. "אז? איך הייתה ההקפה האחרונה?" אני שואלת את בובצ'י שעדיין מפהקת כי עוד לא נתנו לה לשתות קפה או תה או משהו חם. היא מסובבת את הצוואר לכאן ולכאן, מביטה על קינג ג'ורג' ועל גדר הבמבוק שמזמן אנחנו כבר מתכננות לגנוב ומהמהמת. "הממממ....""מה הממממ? היה טוב, רע, חמוץ מתוק, או צ'ילי?" אני מעמידה בפניה אפשרויות בסגנון גסטרונומי כדי למצות את השיחה ולהגיע למקסימום תוצאות."צ'ילי... תגדירי צ'ילי." היא עונה."מה תגדירי צ'ילי? מה את בסרט? אני שואלת אותך איך היה מה את נתפסת לי לצ'ילי?""לא כי את עשית אנאלוגיה... אז אני מנסה לזרום איתך.""אז תעני לי. זה ייספק את הזרימה המתאימה בשבילי""אבל אני לא מבינה את האנאלוגיה""האנאלוגיה לא עקרונית עכשיו וממילא אנחנו כבר מבזבזות זמן שיחה יקר על נושא כזה אז תעני כבר כי השיחה לא תבוא לסיום עד שמישהי לא תענה פה למישהי."" היה בסדר.""רק בסדר?""בסדר צ'ילי.""בסדר צ'ילי? מה הכוונה צ'ילי?!"" מה אני יודעת מה הכוונה צ'ילי? את לא אמרת לי ואני מנסה פה להתעורר ועוד לא שתיתי קפה והעיניים שלי עוד לא...""טוב טוב טוב, הבנתי..." אני עוצרת אותה מבעוד מועד. כמובן שאחרי העיניים העצומות יגיע השיעול הקצר מהעישון הכבד, וייכאב לה הראש והגרון והיא תתעטש. כשהיא תשתה קפה היא תהיה הרבה יותר נחמדה.אנחנו ממשיכות ככה לשבת, היא ללא ספק חושבת על פדרו. או אולי על צ'ילי. ואני חושבת על ארוחת בוקר."איך זה שאתם שוכבים כמו ארנבים כבר כל כך הרבה זמן ועדיין לא הקמתם משפחה?"היא מסתכלת עליי במבט מבוהל ואם היה לה קפה בפה היא הייתה יורקת אותו החוצה. אבל אין קפה כי בקפה מאיר אולי מאיר מגיע מהר אבל הקפה מגיע מאוחר."די אני לא מאמינה שאת שוב שואלת את זה! אמרתי לך כבר כמה פעמים, למעשה כל פעם ששאלת את השאלה הזו, שטוב לי ככה ואני לא צריכה מפדרו יותר שום דבר, אני לא רוצה שהוא יהיה חבר שלי!""כן אבל את חושבת שהוא נחמד.""כן הוא מאוד נחמד""ואת מחבבת אותו.""הוא בנאדם מאוד חביב. סליחה. סוס חביב.""כן והרכיבה עליו, היא נוחה.""נוחה נוחה. מה זה דירה להשכיר...?""לא אני פשוט לא מבינה מה לא מסתדר כאן. את הרי רוצה חבר, אמרת את זה לא פעם, והנה מזדמן לך לאורווה סוס אצילי, ואת פשוט, לא.... מנצלת את זה. אני לא מצליחה להבין את זה"" טוב, א' , לעולם אל תקחי את האנאלוגיה של הסוס רחוק עד כדי כך שאת מכנה את האורווה שלי אורווה. כי זה באמת צעד אחד רחוק מדי. ודבר שני, הסברתי לך, אני לא צריכה שבחור כמוהו יאהב אותי. מה שהוא נותן לי עכשיו זה בדיוק מה שאני צריכה.""אבל את צריכה חבר, וחבר זה לאהוב אותך!""כן אבל הוא לא יהיה חבר שלי.""למה?""כי הוא פדרו. הוא, זאב בודד.""אהא. אז אפשר לקרוא לאורווה שלך מאורה...""אפשר. בתאוריה. אבל אם תעשי את זה אני לעולם לא אכין לך שוב תה."

שתיקה. זה איום ממשי. זה איום בסדר גודל של אטימת חדרים עם מסקינגטייפ. כדאי לעצור את זה כאן ולא להמשיך עוד צעד אחד עד שיבוא הקפה. אני מסרבת לגור עם שותפה, בטח ובטח בת דודה שלי, שלא מכינה לי תה צמחים כשאני באמת באמת באמת צריכה אותו, שזה כל הזמן.

אנחנו מפנות את המבטים אל קינג ג'ורג', לא המלך- הרחוב. ועוקבות אחרי מעט המכוניות שחולפות שם בבוקר קריר של שבת בתל אביב. האופניים האדומות שלנו חונות על הגדר ליד המרפסת ואנחנו שולחות אליהן מבט לסירוגין, לא רק מהפחד שייגנבו אותן, אלא גם מתוך יחס אוהב וחם שסיגלנו אליהן כאילו היו חלק מהמשפחה. השמש מחממת לי את הגב ולבובצ'י את הפנים העייפות, וכשלרגע נדמה שאם נעצום עיניים כבר נרדם, המלצרית מנחיתה שתי כוסות קפה חמות על השולחן מולנו.תודה לאל הקפה, אפשר להתחיל את היום.

דרג את התוכן: