"שנייה" היא אומרת. "מה פרוש מדייקים ?" שואלת . "לא נמאס לך ?" משתוממת.  

אני מסבירה. חייבת. אם לא אסביר איך תבין? מעורפלת בזוגיות הבתולית שלה, לא תצליח להבין.

לכן אני מסבירה. מסבירה לה את תאוריית ה"מדייקים" ושואלת את עצמי בפעם האלף, האם אכן מדובר בתאוריה או שמא מדובר מרקחת קונפיטורית להמתקת החיפוש הבלתי נגמר הזה...

תיאוריית המדייקים -

חלפו חמש שנים מהיום ההוא בו עזבתי לתמיד, מותירה מאחור 10 שנות זוגיות לא רעה במיוחד. זו בדיוק הייתה הבעיה - לא רעה במיוחד! ואני הריי מחפשת את ציפוי השוקולד שעל העוגה ( לא שלי. גבי ניצן.)

 מה גרם לי לקום וללכת ? השיממון. קגנטיבי / נפשי ועוד ועוד חלופות הטובות לחלל ההוא שנוצר אט אט.

מה גרם לי לקום וללכת ? אולי כיוון שנותרתי ערומה - חשופה בגשם לרוח הפרצים של תום הרגש. בתחילה נפרם השרוול, אח"כ אמרת החולצה, כשהמכפלת החלה להישרך על הרצפה, ידעתי שהסוף קרוב. זעירה במידותיי, לא מסוגלת להסתובב בעולם עם מכנס שאינו הולם אותי. גם לא חצאית באורך לא נכון לי.

בקיצור, חלפו חמש שנים מינוס שנה של התנזרות, התכנסות, ריקבון, הטמנת הזרעים באדמת הבכי ופריחה מחודשת. מתמטיקה פשוטה והרי לכם ארבע שנים של דייטים ( יש להחסיר מהנוסחא שנה וחצי של זוגיות סגנון אלף לילה ולילה ...).

ארבע שנים של דייטים ואני מבסוטה. מה מבסוטה ? מוקירה ומודה על ההתנסות ...על הדרך...על החיפוש. אהה...נזהרת מלא להתמכר לו ...עשוי לגרום להתמכרות. החיפוש. ממלא את האגו בכיבושים והצלחות מדומות של סוף הקיץ.

רוצה . ברור שרוצה, רוצה זוגיות מדוייקת מן הנשמה, משורש הנשמה. רוצה חבר, מאהב, איש סוד ואח"כ בהמשך גם פרי בטן. אבל מה? עדיין לא מזמנת את האחד ...כנראה שלא. עובדה , היקום לא מפגיש בינינו. יודעת גם למה . למה לא מפגיש בינינו... שוב ושוב בהתפעמות נדירה אני חווה אותם ואת הדיוק שהם מביאים איתם. כל אחד מהנשמות שפגשתי בדרך הזו. החל משיחת טלפון שלא הבשילה לכדי פגישה וכלה באיש ההוא שנכנס לי ללב והתנחל שם למשך שנה וחצי. דיוק. מביאים איתם את הדיוק שלי . משמשים כמראה ומבהירים לי בדיוק מה אני רוצה או לא רוצה. מה אני צריכה או לא צריכה. מה פוגש אותי במקומות אפלים ומה מאיר את חיי בגוונים כתומים.

מודה לכם. לכל המדייקים.

ואתה ? בוא כבר "באמא שלך"...