הסתה חוזרת ונשנית/ ד"ר יחיאל שביהיום, 25 באוקטובר 2009, נעצר עלי אבו-שייחה, מספר שלוש בתנועה האסלאמית, בחשד שקרא לתושבים בעיר העתיקה לצאת ולהפגין כנגד הניסיונות היהודיים, לדבריו, לפגוע בקדושת ההר. מפכ"ל המשטרה טען כי במהלך היום הגיעו להר קבוצות גדולות של ערביי ישראל בעידוד התנועה האסלאמית בכוונה להפר את הסדר. המפכ"ל הביע את מורת רוחו מהצורך של המשטרה לטפל כל שני וחמישי בהסתות התנועה האסלאמית בעניין.התנועה האסלאמית מנסה להבעיר את השטח באמצעות החזרה על הטענה כי ישראל מבקשת להרוס את המסגדים שעל הר-הבית ולהקים את בית המקדש השלישי. השיח' ראאד צלאח אף מקפיד לכנותו בית-המקדש הדמיוני "אל-הייכל אל-מזעום". אגב, גם השיח' כמאל ריאן מהתנועה האסלאמית הדרומית, הנחשבת מתונה יותר, לכאורה, מקפיד לכנותו כך. באופן דומה, הארכיאולוגים של הוואקף טוענים אף הם כי "היכל שלמה" לא היה מצוי באזור ההר ומדגישים כי לא נמצאו שם שרידים יהודיים. לפני כשבע שנים ביצע הוואקף את אחד הפרויקטים הגרנדיוזיים שלו, והקים מסגד תת-קרקעי, במבנים המכונים "אורוות שלמה", במהלכם פינו אלפי משאיות עפר מהר-הבית, ללא פיקוח ארכיאולוגי. פעולת הוואקף היא חלק מתוכנית מסודרת להשמיד את הקשר בין הר הבית לבין העם היהודי. בפרויקט סינון העפר המתנהל מזה שלוש שנים, התגלו שרידים ארכיאולוגיים רבים מימי בית שני, המנציחים את העבר היהודי של המקום. מול הכחשת העבר היהודי של הר-הבית מצד המוסלמים, והדרישה לבלעדיות בקדושה במקום, תומכת היהדות בתפילה אוניברסאלית בהר הבית. שלמה המלך פונה אל הקב"ה להיענות גם לתפילת בן הנכר: "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך". ולעתיד לבוא נקבע כי: "ביתי ייקרא בית תפילה לכל העמים". נכון להיום, התנועה האסלאמית, ממשיכת דרכם של חג' אמין אל-חסייני והוועד המוסלמי העליון, פועלת כדי להסיג את היהודים אף מתפילה בכותל המערבי. ראוי לציין, כי עד למאה ה- 14 יהודים נהגו להתפלל על הר-הבית, וסולקו משם וממערת המכפלה, על ידי השליטים הממלוכים שנהגו באדיקות אסלאמית דתית קיצונית. הרמב"ם היה אחד המנהיגים היהודיים האחרונים שהתפללו על ההר.דומה כי היכולת לחלוק בקדושה במקום אינה מאפיינת את הצד הפלסטיני, ולכן, היכולת לפתור את סוגיית ירושלים תיתקל לבסוף באבן נגף זו.הסכנה במהומות בהר הבית היא היכולת שלהם להתפרץ לכל רחבי ישראל והשטחים כפי שאכן אירע בשנת 2000. רק בשבוע שעבר החליטה המדינה לפצות 11 מ-13 המשפחות של הרוגי המהומות במיליוני שקלים, מבלי שתישלל זכותן לדרוש את "העמדתם לדין של האחראים למות יקיריהן". כשהמדינה מתייחסת לפורעים כאל קורבנות ואל כוחות הביטחון כאל פורעים, נראה כי איבדנו את הכיוון.בכך פוגעת המדינה ביכולתה של הדמוקרטיה להתגונן בפני אלה הקמים עליה להשמידה. האם כוחות הביטחון צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם מסכלים התפרצויות זעם ואירועים חבלניים?מדינת ישראל צריכה להתעורר שעה אחת קודם ולפעול בנחרצות נגד הכוחות הפועלים למגרה. על קברניטיה של ישראל לזכור כי אין לעם היהודי ארץ אחרת, אין לו כותל מערבי אחר, ואין לו כוחות ביטחון אחרים. |