כוחה של מילה -דויד הכי טוב-ישעיהו גלינסקי
בס"ד
שבוע טוב
http://www.youtube.com/watch?v=bOsHM9O5b-8 לכבוד יום הולדתו של משה איבגי שחל היום ולכבוד לבלובhttp://cafe.themarker.com/view.php?t=893594 דוד "הכי טוב" דוד דבש, הידוע בכינויו דוד "הכי טוב", הוא מוזיקאי חסיד ברסלב אשר דמותו שימשה השראה לאחד ממסעות הפרסום הגדולים ביותר בישראל. השימוש נעשה בלי רשותו, ועל כך זכה בתביעה משפטית אשר קבעה תקדים בנושא זכויות יוצרים. תוכן עניינים[1 קורות חייו[עריכה] קורות חייודוד דבש נולד ב-1954 וגדל בבאר שבע. את שירותו הצבאי החל בסיירת שקד וסיים כחובש קרבי. דבש היה חבר קיבוץ רביבים, שחזר בתשובה, לאחר משבר בעקבות מות אחיו בשנות ה-80. הוא הצטרף לחסידות ברסלב, למד ואף שימש כר"מ בישיבה. כיום (נכון ל-2007), מתגורר ביישוב בת עין על יד חברון, נשוי לשתי נשים ואב ל-10 ילדים. בתהליך חזרתו בתשובה הגיע להכרה מתגבשת ובאופן הדרגתי, לפיה יש לתפוס את החיים באופן אופטימי ובשמחה, בבחינת "הכי טוב", למרות וכנגד כל הסיכויים והמשברים הפוקדים את האדם. כביטוי לדרך התמודדות זו, פיתח וסיגל לעצמו, במהלך שנים אלה, את המטבע וההיגד הלשוני "הכי טוב", כחותם אישי אשר משקף ביטוי וסגנון ייחודי, ודרך התמודדות סובייקטיבית למאורעות השונים שפקדו אותו באופן אישי. דבש החל להופיע כמוזיקאי ומספר סיפורים במסגרות שונות ברחבי הארץ, ואף הוציא עד 2007 שמונה דיסקים הכוללים שירים חסידיים. "יצירת הדגל" של דבש, שגם בגינה זכה לכינוי "דוד הכי טוב" היא: "היה הכי טוב", "עכשיו הכי טוב", "יהיה רק הכי טוב", שהמוטיב המרכזי החוזר בה הוא ההיגד האופטימי 'הכי טוב' - המהווה ביטוי אישי לקונספט חיים ולתפיסת-עולם מהותית קיומית אופטימית כנגד כל הסיכויים במציאות החיים הסוערת, שכל תכליתה להרבות "הכי טוב". [1] [עריכה] פרשת "דוד הכי טוב"[עריכה] רקעבחודש אוקטובר 2003 החל להתנהל מסע פרסום של חברת "ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ", ובמהלכו הוצגה דמותו של אדם תמים ואופטימי בשם "דוד הכי טוב", שאינו מודאג מהצרות הפוקדות אותו, וברגעים הכי קשים הוא סומך על חברת הביטוח שלו. את האיש האופטימי גילם השחקן משה איבגי, אשר הופיע בתשדירי טלוויזיה בסדרת סצנות קצרות הכוללות תקלות בלתי צפויות בשיגרת חייו, ומסתיימות בסיוע חברת הביטוח. הפרסום לווה בקמפיין תקשורתי רב-ערוצי המורכב מפרסומות טלוויזיה, רדיו, אינטרנט ועוד, בהיקפים גדולים בקנה מידה ישראלי ובהשקעה המוערכת ב-30 מיליון ש"ח. כך, למשל, בערוצי הטלוויזיה שודרו 1,300 תשדירים בתקופה של ארבעה חודשים בלבד. הקמפיין שנמשך למעלה משלוש שנים נחשב לארוך ביותר בתולדות הפרסום הישראלי, ואף דורג כאחד מהקמפיינים המוצלחים ביותר לתקופתו. [עריכה] התביעהדוד דבש, שראה באיש המופיע במסע הפרסום את דמותו שלו, הגיש תביעה על הפרת זכויות יוצרים ושימוש בשמו בלי לבקש את רשותו. התביעה הוגשה כנגד הפרסומאים, חברת הביטוח, והשחקן משה איבגי. דבש טען כי ההשראה לקמפיין נלקחה מדמותו, וכי זה שני עשורים הוא מופיע, שר ומספר תחת כינוי זה במגזר החרדי ובקרב חסידי ברסלב. יוצרי הקמפיין, הפרסומאים חברת אדלר חומסקי & ורשבסקי בע"מ, הכחישו כי שמעו על קיומו של דוד דבש ודמותו, וטענו כי הקמפיין בנוי על רעיונות מקוריים המתבססים, בין היתר, על דמותו של התנא התלמודי נחום איש גמזו, שלטענתם, דמותו היוותה את הבסיס ולא דמותו של דוד הכי טוב. חברת הביטוח והשחקן איבגי טענו כי לא ידעו כלל על קיומו של האיש בעת הכנת הקמפיין. [עריכה] פסק הדיןבחודש נובמבר 2006, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יוסף שפירא קבע בפסק דין תקדימי כי משרד הפרסום אדלר חומסקי ורשבסקי וחברת ביטוח ישיר הפרו בין היתר את זכות היוצרים של דבש ביצירותיו הקשורות לביטוי "דוד הכי טוב" וכן את זכות הפרסום שלו. על פי פסק הדין, המבוסס בין השאר על הקלטות של חוקר פרטי שנשכר על ידי דבש, יוצר הרעיון של הקמפיין במשרד הפרסום שמע על דוד דבש ועל הסיפורים האופטימיים שהוא מספר בהופעותיו, סיפורים אלה הותירו חותם בלבו ושימשו בסיס לסיפורי "דוד הכי טוב" שהושמעו לאורך מסע הפרסום. השופט קבע כי הוכחה פגיעה בזכותו המוסרית של התובע לשלמות יצירתו, שכן הנתבעים עשו שימוש בביטוי המוגן באופן המעוות את כוונתו של התובע, שהיא חיזוק הביטחון באל, בכך שייחסו ביטחון זה לחברת הביטוח. כמו כן נקבע גם כי כל הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבון התובע. השופט שפירא קבע כי דבש זכאי לפיצויים והורה לחברות לספק לתביעה נתונים לגבי הרווחים שהופקו כתוצאה מהשימוש בפרסומות המפרות. בשנת 2008 קבע השופט את סכום הפיצויים: 400 אלף שקל [2]. מאז בפרסומות יש התייחסות לדמות כדוד, אך ללא שם משפחה או כינוי.
משה איבגימשה איבגי (נולד ב-29 בנובמבר 1953), שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי. איבגי הוא שחקן עטור פרסים ושבחים, הנחשב לאחד המובילים בתחומו בארץ. תוכן עניינים[1 ביוגרפיה[עריכה] ביוגרפיהנולד במרוקו בשנת 1953. בילדותו עלתה משפחתו ארצה והתיישבה במגדל העמק. לאחר שירותו הצבאי, החל ללמוד משחק ותיאטרון בסטודיו למשחק ניסן נתיב. כשסיים את לימודיו בסטודיו למשחק, הוא פנה לכיוון קריירה תיאטרונית. איבגי נשוי לאורית סיילס ואב לשתי בנות מנישואים אלו, אבגי הוא אב לשחקנית דאנה איבגי, שלצידה שיחק במספר סרטים. דאנה היא בתו מנישואיו לעירית שלג, שחקנית לשעבר, שחזרה בתשובה ונשואה כיום לרב פתחיה נריה, בנו של הרב משה צבי נריה. אחותו היא הבמאית והשחקנית רונית איבגי, מקימת "קבוצת התיאטרון המרוקאי" המעלה בישראל הצגות קלאסיות (כ"הקמצן" של מולייר) בשפה המרוקאית, ואף שיחקה לצידו בפרסומות "דוד הכי-טוב". אחרי סדרת מפגשים עם הרב מיכאל לייטמן, ובהשפעתו, גיבש איבגי לעצמו אידאולוגיה "ירוקה" והחליט להצטרף לפוליטיקה המקומית במקום מגוריו, זכרון יעקב. בבחירות שנערכו ב-2008 נבחר כחבר מועצה. [עריכה] קריירה[עריכה] קריירה קולנועיתהוא כיכב בסרטי קולנוע רבים, מפאת אורך הרשימה הארוכה, מצוינים רק חלקם (כלל רשימת הסרטים והדרמות הטלוויזיוניות בהן כיכב, מופיעות ב"פילמוגרפיה" של השחקן בערך זה). ב-1980 כיכב לראשונה בסרט קולנוע עלילתי בשם "כוכב השחר" לצידם של אלון אבוטבול, גברי בנאי ואחרים. בשנת 1982 כיכב בסרט הקולנוע, בבימויו של ינקול גולדווסר "מתחת לאף". הסרט עסק בסיפורם האמיתי של פושעים קטנים שגנבו כספת מתחנת משטרה. בסרט זה שיחק לצד אורי גבריאל. צמד הפושעים שמוצאם המזרחי ותרבותם המזרחית ניכרים בהם, זכה לאהדת הקהל והביקורות, והשתתף בפסטיבל הקולנוע בצרפת. באותה שנה החל להשתתף גם בסרטי בורקס כ"אדון ליאון" (1982) לצד זאב רווח, ו"קוני למל בקהיר" (1983) לצד מייק בורשטיין. מאמצע שנות השמונים, הוא החל להשתתף בהפקות הוליוודיות ובינלאומיות, ביניהן: "השגריר" (1985) בבימויו של ג'יי לי תומפסון, לצידם של רוברט מיצ'ם ורוק האדסון, בסרט הקצר "סרט לילה" (1986), (וזכה בפרס "השחקן הטוב ביותר" בפסטיבל בינלאומי לסרטי סטודנטים בבריטניה), "עד לאזור לחימה" (1987) לצד כריסטופר ווקן, "אהבה גנובה" 1987 לצידו של טום הנקס וסרטים אחרים. באותה שנה שיחק בסרט הקרב על הוועד. בשנת 1988 שחק לצד קרן מור, בסרט הקומדיה "שורו" של הבמאי שבי גביזון. בספטמבר אותה שנה נערך טקס פרסי האוסקר הישראלי הראשון, ועל משחקו ב"שורו" זכה בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר, ובכך היה לשחקן הראשון שזכה באוסקר ישראלי, לצד הסרט עצמו שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר. בשנת 1991 שיחק בתפקיד השבוי הישראלי בידי אש"ף במלחמת לבנון המוצא שפה משותפת עם שוביו, על רקע רצונו לראות את משחק גמר הגביע במונדיאל של שנת 1982 בסרט "גמר גביע" לצידם של מוחמד בכרי, בסאם זועמוט ואחרים, שביים ערן ריקליס. על משחקו זכה בתואר "השחקן הראשי הטוב ביותר" בפסטיבל ירושלים. בשנת 1993 השתתף בסרט ההוליוודי "THE MUMMY LIVES" בבימויו של גרי אוהרה ולצידם של: טוני קרטיס, מוסקו אלקלעי ואחרים. בשנת 1995 השתתף בסרט "חולה אהבה בשיכון ג'" בו גילם דמות של בעל תחנת כבלים פיראטית, שאהבתו לצעירה יפה המגיעה לשכונה מביאה אותו עד לאשפוז פסיכיאטרי. על תפקידו זכה בפרס אופיר כ"שחקן הראשי הטוב ביותר" ובפרס ב"פסטיבל הקולנוע של גרמניה". בשנת 2002 עזב לארצות הברית והשתתף בסרטו של דייוויד מאמט "ספרטאן". עם שובו לארץ בשנת 2004 השתתף בסרט "מטאליק בלוז" עליו זכה בפרס אופיר שלישי, לשחקן משנה. בשנת 2005 גילם את איש המוסד מייק הררי בסרט "מינכן". בשנת 2008 שיחק איבגי בסרטם של שלומי ורונית אלקבץ, "שבעה". [עריכה] קריירה טלוויזיוניתב-1981 שיחק בדרמת הטלוויזיה "אינדיאני בשמש", אותה ביים הבמאי זוכה פרס ישראל רם לוי על פי סיפור מאת אדם ברוך. בדרמה זו שיחק לצד רמי דנון. ב-1982 שב לשחק בתפקיד דומה בדרמת הטלוויזיה "גבי בן יקר" שביים אורי ברבש העוסקת בצעיר ממשפחת מצוקה המנסה למצוא את עצמו במהלך שירותו הצבאי. בדרמות אלה גילם לראשונה את הדמות שהפכה להיות מזוהה עמו של הישראלי המזרחי, אך הוא הוסיף לדמות זו מימד אנושי ואיכותי שלא נמצא לה עד אז בתרבות הישראלית, מעבר לקריקטורה של סלאח שבתי וסרטי הבורקס. ב-1983 הופיע לראשונה בתוכנית הטלוויזיה ההומוריסטית "זהו זה", כאשר הנחה את התוכנית מספר פעמים. בשנת 1987 שיחק בדרמה הטלוויזיונית "לחם", לצידם של רמי דנון, אתי אנקרי, עמוס לביא ואחרים. כמו כן השתתף בסדרות כ"פרנקו וספקטור" (2003), בה שיחק לצד רונית אלקבץ, "סיבת המוות - רצח" (1999), "דו"ח איבגי - סוויסה" (1999) שהייתה מעין יומן תרבות בו יצאו איבגי ומאיר סוויסה למקומות מעניינים וסיקרו את שמצאו בדרכם. בשנת 2005 השתתף בסדרה "משפחת קמיצ'לי" - תוכנית אירוח, על פי פורמט בריטי בשם "משפחת קומאר", שבה שיחק בתפקיד אב משפחה מזרחית המארח אורחים בביתו. בשנת 2005 החל להופיע בסידרה של פרסומות לחברת ביטוח בטלוויזיה וברדיו בהן שיחק דמות עממית בשם "דוד הכי טוב", המהווה מעין פראפרזה על הדמויות ששיחק במהלך השנים בקולנוע. בשנת 2007 השתתף בסדרה "הבורר" בתפקיד הראשי - "ברוך אסולין". הסדרה עוסקת בעולם הפשע הישראלי ובנוסף, בקשר בין הבורר למשפחתו. בשנת 2008 השתתף בסדרת הדרמה "לאהוב את אנה" בתפקיד הראשי. [עריכה] קריירת התיאטרוןהשתתף בהצגות בתיאטרון החאן, התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה במגוון תפקידים, כ"יוחנן צינגרבאי" במחזה "סוחרי הגומי" מאת חנוך לוין, ובמחזה על פי אנטון צ'כוב "הדוד וניה", ואף "ג'ורג'" במחזה "על עכברים ואנשים" של ג'ון סטיינבק שהועלה בשנת 1998 בתיאטרון בית לסין. בשנים 2001 - 2002 הופיע במופע יחיד שנקרא "חשבונית הנפש". החל מפברואר 2007 מופיע איבגי בהצגה של תיאטרון גשר, "הבן הבכור", שלשם תפקיד זה נדרש ללמוד רוסית. בזכות תפקיד זה קיבל איבגי את פרס "איש השנה בתיאטרון 2007".
לכל מי ששרדו קריאת פוסט זה אני מאחל שמעשיכם-ן בשבוע זה יקפיץ אתכם-ן הכי גבוה שיש http://www.youtube.com/watch?v=jD69C0y6_J0&feature=player_embedded כוחה של מילה אם אתה אומר שאתה יכול, ואם אתה אומר שאינך יכול – אתה צודק בשני המקרים. כשאנו חושבים מחשבה או אומרים מילה/משפט, אנו זורעים זרעים לחוויות חיים. כשאנו חוזרים שוב ושוב לאותה מחשבה או לאותם מילים ומשפטים, הזרעים נובטים. את המחשבות קשה הרבה יותר לעצב משום שהן מהירות, באות ויוצאות וחולפות בתוכנו. קל הרבה יותר לעצב ולשנות את המילה המדוברת. בד"כ איננו מקדישים תשומת לב מספקת למילים בהן אנו משתמשים. המילים הן הייצוג שלנו את עצמנו כלפי חוץ וכלפי פנים. הדרך בה אנו חושבים על עצמנו, על חיינו, על הכיוון שאליו אנו הולכים, מגולמת באופן בו אנו מדברים. מילים מנמיכות, ביקורתיות, פוגעניות – יוצאות מתוך עולם פנימי כואב, פגוע ואכול בביקורת, אך הן גם יוצרות עולם שכזה ומשמרות אותו. בכדי לעשות שינוי מהותי בעולמנו הפנימי ולהצמיח אותו ממקום של כאב לשלווה וסיפוק, עלינו לערוך מסע ארוך של עבודה עצמית. אל המסע הזה אפשר לצאת משני כיוונים: מבפנים או מבחוץ. אנו יכולים לצלול פנימה לנבכי נשמתנו, ואנו יכולים במקום, או בו זמנית, לשנות את האופן בו אנו מייצגים את עצמנו בהתנהגות ובמילה וליצור שינוי מבחוץ-פנימה. לכאורה זו עבודה כלפי חוץ, אך למעשה זו עבודה פנימית אדירה שכן כפי ששינוי באמונות חיים ייצור שינוי במילים המדוברות, כך שינוי במילים המדוברות ייצור שינוי באמונות חיים. כדי לעשות זאת עלינו להתחיל להקשיב לעצמנו, למה שיוצא מפינו, ולשנות כל מה שמנמיך, פוגעני או ביקורתי כלפי עצמנו או אחרים. דוגמאות למילים שיש לומר או להימנע מהן: בכדי שעולמך יהפוך לאמיתי וממשי, ועבודתך על שיפור חייך לבעלת משמעות – הורד את המילה "כאילו"! אופן הדיבור לעצמנו: נסה לא לשלוח לעצמך מסרים סותרים: "אני רוצה את זה, אבל..". שפה חיובית, בעד ולא נגד – המדגישה את הרעיונות שאתה רוצה לקדם שפת הווה – הממקמת את המתרחש בזמן היחיד הקיים – כאן ועכשיו. כל מה שאתה מכוון לזמן עתיד, מתרחק ממך, משום שאינך יכול לחיות או לפעול בעתיד (ברגע שאתה נוגע בו הוא הופך להיות הווה). מקם את חייך בהווה ופעל בהם כאן ועכשיו. מורים המכריחים תלמידים לכתוב עשרות פעמים על הלוח "אני לא אדבר יותר בכיתה", עושים שרות דוב. הצהרה זו היא שלילית ובשפת עתיד ומה שנקלט ממנה הוא: דיבור בכיתה. בפעם הבאה הכרח את התלמיד שלך לכתוב: "אני שקט וקשוב בכיתה". באותה מידה כל הקמפיינים נגד תאונות הדרכים, למשל, צריכים להשתנות ל: "בעד נהיגה זהירה וכבוד הדדי בכבישים". בכדי שמה שיתפוס את העין והלב לא יהיה תאונות הדרכים שבכותרת, אלא קידום של זהירות וכבוד. וגם אתה: אל תאמר שאתה "שונא לאחר", למשל, שכן אתה מתרכז באיחור ומחזק אותו, אמור שאתה "אוהב לדייק" – התרכז וקדם דיוק בעולמך. מילים יוצרות מציאות: 5. נסה שלא לחזור על סיפור עוקצני, רכילות או דבר ביקורת. המילים הנהגות מפינו, נכנסות ישירות לליבנו ומעכירות את יומנו. 6. כששואלים אותנו איך אנו מרגישים ואנו מתחילים לומר שאנו עייפים וקשה לנו, ככל שנחזור ונאמר זאת, כך תעמיק תחושת העייפות והקושי בתוכנו. ככל שנחזור ונאמר: "כמה קר לי" כך נרגיש את הקור יותר ויותר. פזר בבית במקומות אסטרטגיים (מקרר), משפטים מקדמים: "אני חזקה ומתמודדת עם כל מצב", "אני חיה בהרמוניה", "העולם מלא אהבה וגם אני"... המשפטים צריכים להיות קצרים, ברורים, ומדויקים. כל מילה היא הצהרה, היא עדות לאדם שאני ולעולמי הפנימי. הייה קשוב למילים היוצאות מפיך, כבד אותן וכבד את עצמך. ככל שתכבד עצמך יותר, כך חייך יכבדו אותך.
ועל זה שמעתי הסבר על דרך הדרוש כתוב בפרשת השבוע "וישלח"ואתה אמרת היטב איטיב עימך" היינו אם אתה האדם אומר "מצבי היטב" אז הקב"ה אומר" איטיב עימך "אתה תדע מהו טוב אמיתי |