טוב. חיכיתי וחיכיתי אבל אני רואה שאין בקשות ואין דרישות. יפה. ממש אחרית הימים. ימות המשיח. אפרופו המשיח, מה אתם אומרים עליו? מה הסיפור שלו בדיוק? אני יכול להגיד לכם שהעבודה אתו זה מכה. ממש ככה. פעם, הוא היה עובד שלי. כלומר אני הייתי הסמכות והוא שכיר. פשוט. אבל אי שם, אחרי האר"י מצפת והפיתוחים שלו בקבלה, המשיח קיבל חיים משל עצמו. הוא אפילו הלך לרשם החברות ונרשם כעוסק מורשה. יענו, עצמאי. כבר לא תחתיי. מאז, רק בלגן. קודם היה שבתאי צבי אחרי זה יעקב פרנק. אלו היו מחורעים על אמת. לקחו את הקטע הכי קשה. נכנסו לסרט לגמרי. או לספר, נכון לאותם ימים. אחר כך היה כבר יותר שקט. רגוע כמה מאות טובות. אבל איך שנהיה לאומיות באירופה (מה שנקרא 'אביב העמים') עוד פעם הפך המשיח להיות עבודה מועדפת וכול מני משוגעים קפצו על העגלה. חסידים עלק. שמענו עליהם. איפה שלום עולמי? איפה ירבוץ זאב עם כבש? אני ידעתי כבר אז בימים של הנביאים שהכל חארטה. היה לי ברור שמשיח זה בסך הכול מישרות, שחיתות וכסף. כמו כל דבר. למה שמשיח יהיה שונה? מה מותר המשיח משליח הציבור? שום דבר. בקיצור, עם הציונות בכלל השתגעו והגיע הקוקו ההוא הרב קוק (חכם אבל משוגע) וזה עוד בלי להזכיר את חב"ד והמילוב-אמוק שלהם. בלגן שחבל על הזמן.

זהו. אני תמיד אומר, בכל ישיבה של מעלה, תחזירו לי את המשיח למשרד. שיהיה עצמאי כמה שבא לו, אבל שידווח לי. שידבר איתי. שיתייעץ, משהו. למה משיח לבד בלי אלוהים, זה לא עובד. מה לעשות?