אתה היית הנשגב הזה,

הנבצר מדעת.

רציתי נשיקה אחרונה ממך

כדי שאפסיק לרעוד.

וידעתי את פני הפחד

איתו הלכת אלי את כל הרחובות

והיית מגיע אל הבית שלי

בו הנורה תאיר עליי באור חלש מדי

הירח שלי.

והקירות יסגרו עלינו

צהובים מדי

בקבוקים ריקים מאלכוהול

ששתית עם דם חיי

וספרים שמכירים אותי יותר מאנשים,

יותר מדי מצעים לא מוצעים

כתמים על דלתות וארונות

לא משדרים שום הבטחות,

אלוהים עשה

עוד פעם אחת יותר מדי

שיבוא אלי ויכתוב לי באדום

כתובות אהבה על קירות

והמון אהבה במגירות

שיבוא לא אשם

ושוב אוכל לחשוב על משהו שאין לו שם.