טסתי לפריז, ולא בצ'רטר. הבעל נשאר בבית כדי לשרת את ארצו. אז לקחתי את המצלמה.

הצטרפתי לחברי התיירים מכל העולם, על גשרי פריז בשקיעה, ובדמדומים.

וצילמתי גלויה ועוד גלויה. וכל נורות הקיטש נדלקו ופעמוני אזהרה צילצלו מכל הכנסיות.

אבל גם לפריז שיגעון משלה, שיגעון מי הסיינה המנצנצים ושיגעון סירות התיירים החוצות את הנהר ושיגעון האורות המרצדים של האיל סן לואי ושיגעון הכיפה המוזהבת של האינווליד, וקדחת השעון הגדול של קה ד'אורסיי, וחזיון התעתועים של מגדל אייפל שעם רדת הערב נראה כמו רוח הרפאים של עצמו.

והכישוף של הרגע הזה שבעודו חולף אתה יודע עד כמה תתגעגע אליו בקרוב. ולקנאה כבר עכשיו במי שאתה ברגע הזה, תיירת מאושרת על גשר עם מצלמה ורוח קרה מהמים מקפיאה את האצבעות האוחזות.