בס"ד

הסודות של קריית ביאליק או סוד האהבה של האמהות תושבות  קריית ביאליק

שכחת לתת מקום לאמא הייקית (למרות שהייקים של קרית ביאליק נעלמו ממזמן, את האופי שלהם הם הצליחו לשמר ליד בית כץ וסביבותיו)היה זה המסר שקיבלתי מהפוסט הקודם.

שאלתי אנשים לפשר התשובה וגם את אחד התושבים  יוסי למה האנשים מתכוונים באהבה של אמא ייקית הרי הדור שלנו בו אנו חיים אומרים עליו שהוא דור של  בני האדם שלא מעריכים כלום בחיים... ואת זה למדנו היכן שהוא

כך אומרים אמר יוסי אבל  לאמא ייקית יש נפש יתרה שאין לאחרים ואני אספר על אימי ליפני חודש לאחר 21 שנות נישואין, אשתי רצתה שאצא לארוחה ולסרט עם אישה אחרת. היא אמרה, "אני אוהבת אותך, אולם אני יודעת שהאישה האחרת הזו אוהבת אותך והייתה שמחה לבלות אתך מעט.
האישה האחרת שאשתי רצתה שאפגש עמה הייתה אימא שלי. אמי הייתה אלמנה מזה 19 שנים, אולם מחויבויות למשרה שלי ולשלושת ילדי אפשרו לי לבקר אותה מדי פעם בלבד.

באותו לילה התקשרתי כדי להזמינה לצאת לארוחה בקפה בחורש ולסרט בקיריון .
"מה קרה, האם אתה חש בטוב?" היא שאלה.
אימי היא מסוג הנשים אשר חושדות ששיחת טלפון בשעת לילה מאוחרת או הזמנה מפתיעה, הן סימן לחדשות רעות.
"חשבתי שיהיה זה נעים לבלות אתך מעט," הגבתי לדבריה, "רק שנינו." היא חשבה על כך לרגע ואז אמרה, "אני רוצה בכך מאוד."
באותו יום שישי לאחר העבודה, כשנסעתי לאסוף אותה, היית מתוח מעט. כאשר הגעתי לביתה, שמתי לב שגם היא נראית מתוחה לקראת הפגישה שלנו.

היא חיכתה לי ליד הדלת לבושה במעילה.  היא סידרה את שערה והייתה לבושה בשמלה שלבשה לחגיגת יום הנישואין האחרון שלה.

היא חייכה ודומה כי פניה קרנו כפני מלאכים. "סיפרתי לחבריי שאני עומדת לצאת לבלות עם בני, בקפה בחורש והם התרשמו מכך." היא אמרה, בעודה נכנסת למכונית.
"הם קצרי רוח לשמוע על הפגישה שלנו". נסענו למסעדה נחמדה וחמימה מאוד.
אמי אחזה בזרועי כמו הייתה אשת הנשיא. לאחר שהתיישבנו בקפה בחורש, הייתי צריך להקריא את התפריט, כי העיניים שלה יכלו לקרוא רק אותיות גדולות. תוך כדי הקריאה, הרמתי את עיני וראיתי את אימא יושבת שם ובוהה בי.

חיוך של אושר נוסטלגי היה על שפתותיה.
"הייתה זו אני אשר נהגתי להקריא את התפריט כאשר היית קטן," היא אמרה. "אם כך, הגיע הזמן שתירגעי ותניחי לי להשיב לך טובה," עניתי.
במהלך ארוחת הערב ניהלנו שיחה נעימה... שום דבר מיוחד, לא יותר מלבד התעדכנות באירועים האחרונים אשר התרחשו בחיי כל אחד מאתנו.

דיברנו כל-כך הרבה שהפסדנו את הסרט בקיריון .
כאשר הגענו לביתה מאוחר יותר, היא אמרה, "אני אצא עמך שוב, אך רק אם תיתן לי להזמין אותך." הסכמתי.
"איך הייתה הפגישה שלך לארוחה?" שאלה אשתי כאשר הגעתי הביתה. "נחמדה מאוד. הרבה יותר משיכולתי לדמיין," עניתי.
מספר ימים מאוחר יותר, אמי נפטרה מהתקף לב קשה. זה קרה כל-כך במפתיע, שלא הייתה לי הזדמנות לעשות משהו עבורה. זמן מה לאחר מכן, קיבלתי מעטפה עם העתק של קבלה ממסעדה, מאותה מסעדה שאמי ואני סעדנו בה. בפתק מצורף היה רשום: "שילמתי חשבון זה מראש. לא הייתי בטוחה אם אוכל להיות שם;

בכל זאת, שילמתי עבור שתי מנות: אחת עבורך והשנייה עבור אשתך.

לא תדע לעולם איזו משמעות הייתה לאותו לילה עבורי.

אני אוהבת אותך, בן."
באותו רגע הבנתי את החשיבות שבאמירת "אני אוהב אותך", ושיש להקדיש לאלה האהובים עלינו את הזמן הראוי להם.

סיפור יפה יוסי אמרתי ומה הייתה אומר לה לו יכולתה

אני רוצה להגיד לך שאת האימא הכי טובה בעולם ב-1.000.000 אחוז

אבל חוץ מזה את גם בן-אדם אדיר.

לוקח זמן לילד לראות באמא שלו את האדם שבה ואני הגעתי לשלב הזה ממזמן פשוט לא אמרתי לך את זה אף פעם.את מודל לחיים בשבילי,כמוך אני רוצה להיות.

לב טוב עוזרת לכל מי שרק צריך בעזרתך.

אמרתי ליוסי אתה צריך לשמוע על האמא הרומניה או מדוע אני אוהבת את אמא הרומניה  ?

אמא ואבא נולדו ברומניה ואתמול הם צפו בטלוויזיה כשלפתע אמרה אמא: "אני עייפה, וכבר מאוחר .

אני חושבת שאלך לישון".

היא הלכה למטבח להכין כריכים לארוחת הבוקר של מחרת היום.

היא שטפה את קערת הפופקורן, הוציאה מהמקפיא בשר לארוחת הערב של יום המחרת, בדקה אם יש מספיק דגנים וקורנפלקס, מלאה את מיכל הסוכר, ערכה את שולחן האוכל והכינה את סיר הקפה לקראת הבוקר.

אז היא שמה כמה מגבות לחות במייבש, טענה את מכונת הכביסה בכבסים, גיהצה חולצה ותקנה כמה כפתורים רופפים. היא אספה חלקי משחק שנשארו על השולחן בסלון, הפעילה את מטען הטלפון הסלולרי, והניחה את מדריך הטלפון למגירה שבארון. היא השקתה את הצמחים, רוקנה את פח האשפה ותלתה מגבת לייבוש.

היא פיהקה, התמתחה והלכה לחדר האמבטיה. היא עצרה ליד שולחן הכתיבה, וכתבה פתק למורה, הכינה כסף עבור הטיול של הילדים בשבוע שלאחר מכן, ושמה במקומו ספר דקדוק ש"התחבא" מתחת לשולחן.

היא מלאה כרטיס ברכה ליום-הולדת של חברה, הניחה אותו במעטפה, כתבה את הכתובת וביילה אותה, והכינה פתק תזכורת למכולת. את שניהם הניחה ליד התיק שלה.

אז אמא רחצה את פניה, התמרחה בקרם לילה ובנוזל להחלקת קמטים, צחצחה את שניה ושייפה את ציפורניה.

אבא קרא מהסלון: "חשבתי שהלכת כבר לישון".

אמא השיבה לו: "אני כבר הולכת".

היא מלאה את קערית המים של הכלב והוציאה את החתול החוצה, ווידאה שהדלתות נעולות ושהפרוזדור מואר. היא הביטה בכל אחד מילדיה וכבתה את המנורות והטלוויזיה בחדרם, תלתה חולצה, "זרקה" כמה גרביים לסל הכבסים,

ושוחחה מעט עם אחד מהם שעדיין הכין שעורים. בחדר שלה היא חברה את האזעקה הוציאה מהארון בגדים ליום המחרת, יישרה את מתלה הנעליים .

היא "הוסיפה" עוד שלושה דברים לרשימת "מה עלי לעשות היום", התפללה ועברה על רשימת המטלות שלה.

בדיוק עתה, כיבה אבא את הטלוויזיה בסלון

ו"הודיע" לא למישהו מסוים: "אני הולך לישון".

והוא עשה כך... בלא כל מחשבה נוספת.

לסוד אחר  http://cafe.themarker.com/view.php?t=1342700