לגעת ביהלום ולצנוח! מר ליאור- היכנס בבקשה. חברי הדירקטוריון כבר מצפים לך.ליבי הלם בהתרגשות קרוב יותר מאי פעם להגשים את חלומי את חזוני- להיות המנכ"ל הבא של החברה בה בניתי את עצמי בעשור האחרון בזהירות בשקידה ברגישות, אך בנחישות כאדריכל המתענג על בניית טירת חלומותיו והעומד להציג את מרכולתו לעולם בזה הרגע. ליבי הולם בסערה- רגע ההכרעה קרב. אוהד ואני- מי ינהיג? מי יוביל מי הטוב שבמנהלים. מי יוביל את החברה בשנים הקרובות בעולם אי הודאות ההפכפך והאכזרי? ואני נרגש- הכיצד הגעתי לכאן ? כיצד אבדתי את השליטה על גורלי? אני לא באמת רוצה להיות פה. אז מה אני עושה כאן לעזאזל? כיצד הגעתי לסיטואציה הזויה ופארדוקסלית זו- והרי כל חיי חלמתי לגעת ביהלום. לגעת בחזון. מה קרה כאן לעזאזל? ההתהפכו יוצרות העולם? ככל בן אנוש גדלתי ופתחתי ציפיות מעצמי. את רוב חיי הקדשתי לסימון פסגות גבוהות לטפס עליהן- לתקוע בהן דגל ולהקים שם מכון מחקר קטן ושלו ולהאזין לשאון התשואות הבאים מהמרחקים.את חלומותי עטפתי בסדר מופתי במטרות, יעדים ותוכניות פעולה לבצוע והפכתי אותם לחזון עתידי.רציתי לכבוש עוד ועוד פסגות אבל לגעת בכיפת ה"קלימנג'רו " הייתה המטרה הנעלה שעיגול היה מוטל סביבה כבר מלפני עשור. ככל בן אנוש- חייתי בעולם של חוקים ,תפקידם, ציפיות , עקרונות חייתי על פי חוקי העדר. מנסה לרצות את כל העדר סביבי, שואף לצבור איכות חיים , חוויות קנויות ,תפנוקי חיים- ובמילים אחרות בניתי לי מגדל של חיי "נוחות" ממכרים את הגוף ומדכאים ובעיקר מרדימים את הנפש והרגש.בעולם זה כוח , הצלחה והשפעה היו ערכי היסוד המובילים ל"איכות חיים" . היה זה עולם נפלא -כמעט משיחי בהיותו כמעט כל יכול. עד שפגע בי הברק, ברק האהבה - שהצית כבאבחה אחת את כל המנורות וכל נורות הבקרה ואור גדול הואר על מסך חיי מצידו האפל של הירח. אורות מרצדים אלו שבאו כאילו מיקום אחר האירו באור נגוהות את חיי. לפתע את שלא ראיתי בחשיכה ראיתי בברור, את שלא יכולתי לאות הואר על המסך, ולפתע את כל שחשבתי שאיני יכול לראות ראיתי במראה. אך מה רבה הייתה תדהמתי כשלפתע יכולתי לראות את כל שלא ידעתי כי ניתן לראות מבעד לעיני. ברק זה שקם כמלאך עטוי כנפיים ותלתלי זהב חדר לו ליקומי ללא סדר וללא עקרונות, בז לערכי בני האנוש, פוסע בבטחה כנגד הזרם חותך את העדר הדוהר בכיוון ההפוך, ומציג תמונה אחרת של משמעויות בחיים בו ל"אני" לשלמותו, לאהבה ללא מימדים ולאושר התמים והמזוקק הפועם כלהבה בחדרי חדרים מצית את הנשמה ומאיר את החדרים החמישיים -יש את התפקיד המוביל החדש - בונה חזונות חדשים במימדים שונים. כולנו עשויים אי שם בתקווה בחיינו לחוות הארה שכזו. היא מביאה למטמורפוזה מוחלטת מוציאה את הקטר מהתחנה ואת הדמות הקודמת לא ניתן להשיב . אני זכיתי להארה כזו- לא בהודו- לא ע"י כשפים ולא ע"י תרופות. אהבה טהורה צחורה וזכה שבאה בעיתוי הלא צפוי לכאורה- בשיא הנוחות, בשיא ההצלחה שלמעשה היא מהיום- "הצלחה". בלהט המטמורפוזה נע הגוף המוח הלב ,הנשמה והרגש כל אחד בקצב אחר ובוקטור אחר. אני מונע מרצון להתרחק משאון העיר והמיית האדם, לשוב אל הטבע ולגעת בנבכי האהבה סחרת הממדים וחסרת התנאים. כך מצאתי את עצמי בדילמה של חיי- נוגע במשאת חיי ומגלה כי משאת חיי היא תמונה מעורפלת בו ברק אהבתי רוקד עם חברי הדירקטוריון ? האם המטמורפוזה אכן הושלמה? האם מתח ניגודי זה יש בו פוטנציאל להיות משלים זה לזה? אני עומד בפני החלטת חיי הקשה? האומנם קשה היא ? האומנם סוערת היא? האם ניתן לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה? או האם בכלל עקרון זה נכון? את זו אדע בעזרתכם בפרק הבא.לידיעתכם- סיטואציה זו קורת למעשה ביום חמישי הקרוב. |