המקרה השני המפורסם היום בעיתון דה-מרקר על ידי שרון שפורר, מספר על יכולת המולטי-טסקינג המדהימה של ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי. פרי, אדם מוכשר ובעל זכויות ללא ספק, מכהן כיו"ר בשבע חברות ועמותות, ביניהן בנק מזרחי טפחות וחברת מגל, וכן כדירקטור בארבע חברות נוספות. ריבוי המינויים הזה של פרי הניב כבר כמה וכמה ניגודי עניינים – למשל מינויו לתפקיד חבר בדירקטוריון פרטנר, תפקיד עליו נאלץ לוותר זמן קצר לאחר מכן לאחר שהתברר כי בנק מזרחי טפחות בראשו הוא עומד נתן אשראי לאילן בן דב, הבעלים של פרטנר. אבל מעבר לניגודי העניינים וליכולת המופלאה של פרי למלא כל כך הרבה תפקידים במקביל, עולה תמונה לא מחמיאה של ביצועי החברות שהוא עומד בראשן.
כשמדובר בחברות פרטיות, זכותם של בעלי המניות למנות את מי שהם רוצים לאיזה תפקיד שהם רוצים, אבל לאור כל האמור לעיל, נשאלת השאלה, למה? אם מישהו יכול להקדיש זמן כה מועט לכל אחד משלל המינויים שלו, ובמבחן המציאות (השינוי במחירי המניות בחברות מגל, לידקום ובי-קונטקט בזמן כהונתו של פרי למשל) זה פשוט לא עובד, למה למנות אותו? בהקשר הזה, הדבר היחיד שמפתיע לגלות הוא שפרי לא מונה לתפקיד יו"ר/דירקטור/יועץ בחברת 'לייף-קיפר', משווקת 'מדבקת המיליארד'. חבל, ככל הנראה הם פשוט לא הצליחו להשיג אותו לפני שהבלוף התגלה והבלון התפוצץ. סביר להניח שגם שם הוא היה מצליח לסדר לעצמו איזה מצנח זהב או מענק פרישה נדיב. |