פרשת השבוע והפן המיסטי - פרשת ויצא

פרשת השבוע, פרשת ויצא, עוסקת בשני עניינים מיסטיים מהותיים. עניין אחד, הוא עניין החלום והעניין השני הוא עניין המעשר. החלום, חלומו של יעקב, הוא חלום נבואה. יעקב מתעורר מן החלום, ויודע שזהו חלום נבואה ולא חלום בעלמא.יעקב אומר יש אלוהים במקום הזה. שימו לב: יעקב אבינו אמון על חלומות והוא יודע מה עליו לעשות. הוא לוקח אבן מן המקום ומושח אותה בשמן. שמן ידוע בפילוסופיה המיסטית, ובעיקר במיסטיקה העממית כאחת התשורות המוענקות לאחר חלום. השמן מוענק כתשורה או כתרומה לפותר החלום או לבית הכנסת. כמובן, שליעקב אין את התנאים הנדרשים והוא מסמן את המקום כמקום קדוש, כמקום האל ומעניק לו את השם בית אל. הנושא השני שמעניין אותנו בפרשת ויצא הוא עניין המעשר. עניין המעשר מלבד היותו ציווי דתי הינו ציווי רוחני ממדרגה ראשונה. שימו לב! יעקב נודר נדר. מבטיח הבטחה שיעשר, מעין התחייבות.כל זאת כדי להעמיד את המעשר במקום ראשוני וחשוב. ואכן למעשר מקום ראשוני וחשוב, ואין אנחנו יכולים להתעלם ממנו או לשכוח מקיומו. אפשר כמובן לעשר בכל מיני צורות ודרכים העיקר זה לעשר. לנתינה ולתרומה יש מקום של כבוד בפילוסופיה המיסטית ובלעדיה אין כניסה לשערי הרוחניות. וכמו שאמרנו, ניתן לעשר בכל מינן דרכים. ניתן לעשר בכסף, כמובן, אך גם ניתן לעשר בסוג אחר של עזרה, כמו למשל להיכנס לשאול לשלומו של השכן המבוגר שגר מולכם. כל סוג של נתינה הוא מעשר מבורך, מה שעלינו ללמוד מיעקב אבינו שהמעשר אינו זכות ובטח לא עניין של בחירה, אלא פשוט חובה. לא יתכן שנקבל משהו לעצמנו בלי להפריש ממנו לאחר.