האות הכתובה חוצה את רשות היחיד ועוברת להיות ברשות הרבים. מעתה היא מתגלגלת במורדות ועליות של פרשנויות שונות שלעיתים מסתעפות למימדים ולכיוונים שלא עלו על דעת הכותב/ת. בהקשר הזה עולה השאלה המוכרת למה התכוון המשורר/ת? לעיתים גם המשורר בעצמו אינו יודע להשיב למה כוונתו ומלאכת ההסברים הוא מטיל על הפרשנים. ביטוי מעניין לכך עולה מתוך התכתבות שהתנהלה בין הסופר ש"י עגנון לבין חוקר הספרות ברוך קורצוויל שנודע בהערצתו הגדולה לעגנון. ברוך קורצוויל מיידע את ש"י עגנון כי הוא כתב מאמר על סיפורו של עגנון האדונית והרוכל . עגנון משיב לו בזה הלשון: שהרבה שואלים אותי למשמעות הסיפור ואין בידי להשיב, וכשיהיו דבריך עליו אומר להם לכו קראו דבריו של קורצוויל" ( מתוך: קורצוויל ועגנון -חילופי איגרות הוצאת אוניברסיטת בר אילן תשמ"ז 1987 ע"מ 15-16 האמת שגם דבריו של עגנון ניתנים כאן לפרשנויות שונות. אפשר להבינם כמחמאה גדולה לכותב המאמר שהבין את כוונת המחבר, אך בה בעת אפשר להבינם כביטוי לפער שנוצר בין כוונת המחבר לבין אלומת הפרשנות הנערמת על דבריו |
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ערב טוב
'מתערבת' לכם בשיחה :-)
ב'כובע' של מי שכונתה יוצרת
משוררת, מכשפה של מילים וכו' -
בפי הזולת -
לא תמיד ל'מחבר' (ומדברת מתוך חווייתי שלי בלבד) -
"ברורה הכוונה".
לעתים קרובות אני חשה שהמילים מוצאות לעצמן דרך
דרכי
ולאו דווקא שאני סוללת להן דרך כתובה
או מחברת אותן.
מהמקום הזה, 'כוונת המשורר', לאו דווקא רלוונטית.
מה גם, שלא את הכול צריך, ניתן או גם כדאי...
'להבין'.
חג נעים
אילה
פוסט מעניין עם אזכור נפלא, עגנון.
המילה הכתובה, כל כך חזקה שאפילו הסבר נלווה משאיר אותה עדיין בגדר חידה, למה התכוון המשורר בתחילה.
השימושים בה כך כך רבים, מכתב, פתקית, שירה, סיפור והיד עוד נטוייה ועדיין כתובה,
כתובה לעיתים עם רגש לפעמים בטון ואם הצליח הכותב בכותבו הרי שדברו יצא במילתו.
ואני השוחרת מילים, במצבים מסויימים מעדיפה לכתוב ואם רוצה לקצר ולברר ולהרגיש - מעדיפה זאת שבעל פה.
אז מי אמר מצוות אושפיזין ולא יישם?
המשך לילה טוב
חוזרת להאיר ולהלל.
ההפתעות תמיד ישנן
הן לחיוב והן לשלילה
ואולי זה מה שיפה בעולם הפרשני
שהוא חושף עולמות שונים של בני אדם
איש איש וניסיונו ורוח חכמתו ובינתו
תודה לך ויום נפלא לך
הפערים הם אפשר לומר מחיובי המציאות
שכן גם מהי דרך הפרשנות לחשוף את כוונת המחבר
לא תמיד היא נהירה וברוררה
והיא נאחזת לה בחבלי ההשערה
תודה לך ויום נפלא לך
נכון מאד:)
ופרשנויות יש בהן גם להאיר את המילים
אנשים מביאים עימם את הניסיון שלהם
ובכך מעשירים את הטקטס.
לכן כשמגישים יצירה לקהל
תמיד כדאי לקחת בחשבון
שיש מקום להפתעות,
ועל הדרך נוכל
לגלות עוד דברים
על עצמנו.
:-)
לעיתים יש "פער שנוצר בין כוונת המחבר לבין אלומת הפרשנות הנערמת על דבריו"
ואין מנוס מכך,,
הקורא לוקח את זה למחוזותיו האישיים,,
ומערב בקריאה תחושות שלו,,
לכן לא תמיד זה מתחבר עם כוונת הכותב,
זה בסדר, למרות שלעיתים חשוב שיבינו את האמירה השזורה ,
אין בזה ולא כלום לטיב הכתיבה,
כי אין הכותב מחוייב להבנת הקורא, אלא לאופי הבעתו,
אחרת לא היתה לנו שפה עשירה מביאליק, טשרניחובסקי, אבן גבירול,ועוד גדולי המשוררים,
שהמציאו שפה שופעת ועשירה שלא תמיד היתה קלה הבנה,
*
אם הם לא מבינים את עצמם זו בעיה גדולה מאוד
ואת יודעת מה, הנקודה הזו שציינת הועלתה בשעתו ע"י הרמב"ם
תודה לך וערב נפלא לך
אכן כך
תודה לך וערב נפלא לך
זה מנפלאות הטקסט
והיחס שבין כותב לקרא
וכך מתחיל מסע שלא ניתן לשער עד להיכן יגיעו גבולותיו
תודה לך וערב נפלא לך
אני גם סבור שחשוב להבין מה דעת המשורר עצמו
תודה לך וערב נפלא לך
תלוי באמת בטיבו של הטקסט הטעון פרשנות
לעיתים אנו יכולים להעניק פרשנות עצמית לטקסט
ויש טקסטים שעל מנת להבינם בהכרח יש צורך לדעת
מה התכוון המשורר.
תודה לך וערב נפלא לך
זה רק לי נדמה או שמהרגע בו המילים יוצאות לפומבי הן לא רק מפורשנות, הן גם מהדהדות שוב ושוב כאילו נכתבו בקניון (Canyon, לא Mall)?
:)
למה התכוון המשורר/ת?
יש כאן באתרמשוררים שאין לי מושג למה מתכוונים?
הכי חשוב שיבינו את עצמם ואם לא..בעיה רצינית(-:
ההבנה שמהרגע בו מילותיי יצאו מראשי לפומבי ומכאן שאיש אישה ופרשנותם - הומחשה לי היטב כאן בקפה.
ברגע שהמילים נכתבו על הנייר ופורסמו
הם כבר לא ברשות הכותב.
אני מעדיפה בקריאה ראשונה לבטא את החוויה שלי מקריאת הטקסט,
ולאחר מכן לחפש את הכוונה של היוצר.
היצירה מתחדשת ככל שיותר אנשים מתבוננים
ומפרשים אותה דרך הפלזמה האישית שלהם.
לי חשוב קודם כל לדעת "למה התכוון המשורר" וממקור ראשון, כשכתב את הטקסט.
הפרשנויות של האחר הנה תוצר של אוסף החוויות שצבר אדם בחייו וראיית עולמו.
ההבנה שמהרגע בו מילותיי יצאו מראשי לפומבי ומכאן שאיש אישה ופרשנותם - הומחשה לי היטב כאן בקפה.
יש פעמים שמאוד חשוב לי להבין למה התכוון 'המשורר' עצמו, וזה לא בא על חשבון הפרשנות שלי ולאן שהיצירה לקחה אותי.
אני עדיין מתחבטת האם יוצר שלא נענה להסביר 'למה התכוון המשורר' נע בין יהירות למתן חופש המחשבה.