רגע של אהבה / יעל פריאל
השאלה הנצחית - מהי אהבה ?!
ואני לעת עתה ועד שאדע, אסתפק ברגעים של אהבה, כי מה הם אם לא האהבה עצמה ?! אני חושבת
רגע של אהבה / יעל פריאל
לדעת לנצור רגע חמקמק, לשקע אותו בחובי. לא לתת לו לההיפך לאבק לא לערבל, לערפל אותו בין הקולות השונים כך שיאבד מגוונו המיוחד. ויחליק, יתמסמס או יתלכלך לו, בגוונים האחרים, לא לו.
להשאיר. להותיר אותו על כנו - במלוא ציבעוניותו, כמו פרפר נדיר ויפהפה שהתיישב ונח לו לרגע, על כף ידי.
מוקדש לכל אותם הרגעים... שאין בם, אלא מה שיש בם - אהבה.
יעל פריאל.
השיר "רגע של אהבה" נולד בעקבות המחשבות שלי אודות מהות האהבה. לכל אחת ואחד מאיתנו קיימת בראש תבנית חשיבתית אמונה או אם תרצו הגדרה אישית ל "מהי אהבה" , מסתבר מ"שיחות שלי עם עצמי", התנסות אישית והקשבה לאחרים שהדברים, שאנו נוטים לייחס למושג אהבה או להדביק לה, הם די דומים.
לכולנו יש נטייה לייחס לאהבה ומכאן למושא אהבתנו את האפשרות או היכולת למלא בעבורנו כל מיני ציפיות עלומות ולעיתים גם מדעת, שהאהוב או האהובה אמורים להגשים עבורנו, ברגע בו נרגיש מאוהבים/ יהייה לנו בן או בת זוג אוהבים. אם תפשפשו או תפשפשנה ביניכן לבין עצמכן תגלו, עד כמה אנו מטילים על האהבה משא כבד.
ציפיות שהאהבה תקנה לנו תחושת יציבות מנטלית או כלכלית או שתייהן גם יחד, שהאהוב או האהובה יהיו רגישים ויבינו פשוט מכוח אהבתם אותנו ובלי שנאלץ אפילו להוציא מלה מפינו - מה אנו רוצים מהם/ מצפים מהם/ מפנטזים/ מרגישים וכל כך רגישים. הם כבר יקראו אותנו ויהיו שם, כדי לגלות רגישות לכל תו ונים שבגופנו - נפשנו.
כל כך הרבה ציפיות מהאהבה קרי מבן הזוג, עד שאם נעצור לרגע ונביט עלייהן באופן קצת יותר מפוקח ופחות משתוקק או פנטזיונרי, נבין שאין לה שום סיכוי לאהבה הזכה או לבן הזוג לעמוד בהן. ואז מגיע התסכול, ועימו מגיעות ההאשמות וכמובן הכעס.
ושימו לב, שאין הדבר שונה במהותו,ביחס לכל הקרובים לנו ביותר. אמא, אבא, אחים, החבר או החברה הטובה, הילדים שלנו ולא אחת גם הבוס בעבודה ואולי בעצם גם היקום בכלל, מכולם אנו מפוצצים בציפיות כרימון.
באופן מעשי, ברגע שאנו מגיעים עם ציפיות שהאחר "האהוב עליינו", יגשים או ימלא עבורנו את הדברים להם אנו מצפים ממנו, אנו מסרסים את האהבה או בלשון יותר עדינה ממעיטים מדמותה ואז היא פשוט מתכופפת תחת עומס הציפיות, נקלשת ולא אחת אובדת.
אז כשיש לנו ילדים או הורים אנו כמובן נשאר שם, אבל לא אחת מלאי טענות, כעסים ותסכול וכשיש סביבת עבודה, בוס מעצבן או סתם בן זוג, אנו נקום ונעזוב. כל כך קל לקום ולעזוב. הכי קל. וחוץ מזה אנחנו הרי בסדר זה רק הוא או היא או הם, שממש לא מבינים אותנו, לא רגישים כלפיינו, לא מתחשבים בצרכינו.
אחד הדברים היפים והמעשיים, שאני אוהבת במקצוע האימון היא הגישה והשיטה, המאמינות שאם אנו רוצים לשנות משהו בחיינו ובכלל זה במישור היחסים שלנו עם מי שזה לא יהייה, ניקח אחריות אישית ונתבונן - מי אנו שם בקשר הזה ? איך אנחנו מתנהגים או מתייחסים לאותו האדם ? אילו ציפיות אנו משליכים עליו מדעת או בבלי דעת והאם קיימת בכלל ואיזו אפשרות ריאלית שהוא עשוי לעמוד בהן ?!
מה אני או כל אחד מאיתנו יכול לעשות על מנת להעלות את היחסים למישור של הידברות, של הקשבה, של הבנה שגם לפנינו עומד בסה"כ אדם עם יכולות נתונות וחסרונות וחסכים וציפיות, שאינן פחותות מאלו שלנו ?
נגזרת שלמה של שאלות (יש כמובן עוד מלא ), המפנות את המיקוד אליינו כאחראים על טיב הקשר. כאחראיים על מי שאנו שם ולא מה אנו מצפים מהאחר. באימונים שאני עורכת קודם כל ביני לבין עצמי ואחר כך עם מתאמנים בסדנאות האינטימיות שאני יוצרת או באופן פרטני, אנו נדרשים לחקירה הפנימית הזאת של שלל האמונות או הפארדיגמות שיש לנו לגבי הציפיות שלנו מהאהבה, מבן הזוג, ילדינו וכל מושא אחר, או תחום בחיינו, שאנו חשים לגביו - שמשהו שם לא עובד לנו נכון.
כי איך אומרת ביירון קייתי : " איך הייתם או מי תהיו ללא המחשבה המייסרת או האמונה הזאת, בדבר מה שצריך היה להיות, אך אינו ? - איך באמת :) ?
אז בואו ונחזיר את השליטה לידינו ואת האהבה האמיתית למקומה הטבעי. פשוט אהבה, מלאת אהבה, נטולת ציפיות, התחשבנויות הררים וגבעות. פשוט אהבה. תנו לה להיות. תנו לעצמכם לאהוב.
ממני באהבה, יעל פריאל. מאמנת אישית ומנחת קבוצות אימון דרך מודעות. לפרטים מדוייקים באשר למטרות סדנת האימון,תכנייה ומועד פתיחת הסדנא הקרובה, נא לפנות אליי בהודעה אישית בקפה או למייל - |
