חושך, אור מבצבץ מהסלון, אנו מתחת לפוך, מתכרבלות......
ואז....
"אמא, תכף החייזר יבוא"
"זה בסדר, מאמי. אם הוא יבוא, נאמר לו שלום יפה ולהתראות יפה. אמא שומרת עלייך"
"מאמוש, עכשיו נלך לישון בחיבוק גדול גדול"
"אמא?"
"כן מאמי"
"מי לוקח אותי מחר מהצהרון?"
"אבא, מאמי".
"ומי ביום שלישי?"
"כנראה, שאני".
"אמא, בעולם יש מלא אהבה בנשמה"
"נכון, מתוקי, קטן. את צודקת כ"כ".
"אמא, החלזונות שלי ילכו בלילה לשדה?, מה הם יברחו?"
"מאמי, יכול להיות שהם ילכו לשדה, שם הבית שלהם, הטבע..."
דממה זעירה
"אמא, את אוהבת אותי?"
"כן, יפה שלי. המון המונים עד לחלל מקיף את כל כדור הארץ וחזרה. ברור שאני אוהבת אותך".
"למה, אמא?"
"למה?? (חיוך קל על פניי), כי, את הקטנה שלי, יפה שלי, יצאת מבטני, וקצת קשה לי להסביר"
"וכמה?"
"מלאנתא – לאפים"
"אמא, אני רוצה נשיקה. . . "
עוד לא הספיקה לסיים את המשפט....."בבקשה , יפה שלי........"
היא צוחקת ומתגלגלת "לא, לא, אני רוצה לתת לך....."
רגע של דממה.....
ואז
"אמא"
"כן......."
"רק רציתי לומר לך שאני אוהבת אותך" |