ואז פתאום התחיל מבול, כזה גשם אפילו זקני נווה שאנן לא זוכרים. שעה שלוש לפנות  בוקר, יובל ואני לבד ברחוב, אני עם כובע קאובוי והוא עם אקדח קפצונים.

והכל בגלל המסורת.

שתבינו, אצלנו בשומר הצעיר פורים זה החג הכי נחשב, כולם מתחפשים, ועוד לפני המסיבה של הגדולים אנחנו היודניקים עשינו לשכבה הצעירה את המנהרת שדים הכי מבהילה במזרח התיכון, זו מנהרה בגובה של שרפרף, ארוכה כמו הגלות, מכוסה בניילון שחור שהקומונרים הביאו מהקיבוץ שלהם, וכל הקטנים בעיקר ד וה' צריכים לזחול בתוכה בחושך, כאשר אנחנו מעליהם, יש לנו כל מטר חור בניילון שדרכו אנחנו משחילים את היד שלנו, דוחפים להם מכות, למופרעים שבהם, גם מדביקים ביצה לפנים.

באמצע המנהרה יש משפך שכל מי שמגיע מתחתיו מקבל מנה של קמח מים ושמן, ולקראת הסוף דני מסנוור אותם עם פלאש שהוא גנב מאבא שלו הצלם.

 חתיכת חוויה המנהרת שדים הזו, כל אחד עבר אותה, כחניך, חיכה לרגע שיהיה מדריך רק בשביל המנהרת שדים בפורים. ככה מכתה ה' שחטפת את הביצה בין העיניים אתה מסתובב עם הנקמה בתוך הבטן. יש שמועות שלפני כמה שנים מישהו מקבוצת סלעית שהם היו קשוחים במיוחד אפילו השתין לתוך המנהרה, אבל אנחנו היינו די סימפאטים.

אחרי הבלאגן הזה הם מקבלים חולצה כחולה עם שרוך לבן והיא עולה והיא עולה, ואנחנו רצים הביתה לקראת המסיבה הגדולה. אין כמו פורים אצלנו בקן, יש הופעות של כל קבוצה ובינגו עם פרסים ויש מלא ביתנים, ביתן אוכל שיש בו פיתות עם חומוס ומלפפון חמוץ, ביתן קליעה למטרה, ביתן קזינו.

 אבל יותר מהכל כולם חיכו לביתן מרגוע - זה ביתן שהיה בחדר האחורי של הקן, היינו חודשיים מראש ממלאים אותו בעיתונים מכווצים ככה שיהיה רך רך, ועד פורים החדר היה מלא בעיתונים מכווצים בגובה של כמעט מטר, והיו שמים שם מוזיקה שקטה שקטה - דון מקליין ואריק אינשטיין, ואם היית מחפש טוב טוב מתחת לעיתונים שחור לבן, היה למטה למטה בפינה כמה חוברות צבע מלא של פלייבוי ופנטהאוז.ולאט לאט כל מי שהתעייף מהריקודים היה מגיע לשם וקופץ לתוך העיתונים, וככה בטעות מתחיל עם איזו מישהי שנה מעליו או מתחתיו בתקווה שהביתן מרגוע באמת ירגיע.

היה מנהג כזה שלא משנה מתי נגמרת מסיבת פורים, אף אחד לא חוזר לפני שש בבוקר הביתה.

אבל הפעם המסיבה היתה איך נאמר : לא מי יודע כמה, שתיים וחצי בבוקר כרמל ונוגה הקומונרים מקבוץ יד מרדכי נועלים את הקן כי כבר כולם התפזרו - הבודדים רצו הביתה, וכל המזליקים שהתאחדו בביתן מרגוע  היו עסוקים בפרויקט ליווי בנות הזוג הטריות עד ביתן, שזה פרויקט איטי במיוחד - עד שיש לך את מי ללוות אז קח את הזמן ולך לאט, במסלול הארוך, תקווה לגשם שתוכלו להצטופף ביחד תחת איזה גגון או מטריה קטנטנה.

יובל ואני שלא ממש מצאנו את מי ללוות החלטנו שזו פדיחה גדולה מדי לחזור הביתה בשעה שתיים וחצי, כי אז ישר ההורים שכבר רגילים שבפורים הילד חוזר לא לפני שש יתחילו עם כל מיני שאלות: "מה קרה?  עם מי רבת? מה, אין לך חברים שיצאת באמצע?

החלטנו להעביר את שארית הלילה ויהי מה, ורק בשש בבוקר לחזור לכיוון הבתים.

הקן כבר סגור, חיפה באופן כללי בשעות האלה הרמזורים מדברים עם עצמם בכתום מהבהב, ובחוץ גשם, יובל שהיה תמיד אחראי על הצד הקריאטיבי הציע שנכנס לתוך פח כתום גדול כזה של עיתונים, יש שם מקום לשנינו הוא אמר, וגם גג ככה שלא נרטב, נפטפט קצת נעביר את הזמן ובבוקר נצא יבשים כמו גדולים ונצעד בבטחה לביתנו.

ובאמת ברחוב מתחת לקן יש פח כזה של אמניר,: נייר אספת - לחיל עזרת. כתום ענק עם חריץ מקדימה לשלשל עיתונים. פתחנו אותו והוא היה חצי מלא - מספיק רך כדי לשבת בכיף ומספיק מקום לשנינו. יובל, שהיה לו שעון סייקו 5 חדש עם שעון מעורר כיוון את השעון לרבע לשש,

קצת פטפטנו, קצת ריכלנו, בשלב מסוים שמתי לב שאני מרכל עם עצמי כי יובל כבר מנקר, וגם אני אט אט שקעתי בתרדמת לקול הנוגה של הגשם החובט בגג הפח הכתום.

ופתאום , באמצע החלום, אני מרגיש עיתון בורדה בגרמנית נוחת עלי, מרוב הבהלה שלפתי את היד החוצה מהחריץ שהיה בפח, והאישה עם הבורדה זקנה יקית אולי בת 75 ראתה יד יוצאת לכיוונה מהפח בשעה חמש וחצי בבוקר, נבהלה, נפלה במקום ודם החל לרדת לה מכיוון הראש.

אני הערתי מיד את יובל שהיה טוב מאד בעזרה ראשונה, הוא ניסה להנשים אותה, בינתיים האוטו של הזבל שעבר שם ראה ומיד הזעיק את מגן דוד, שהגיעו תוך שתי דקות אולי עשר, ואחריהם הגיעה המשטרה,אני עם כובע קאובוי ויובל עם אקדח קפצונים, ניסינו להסביר לשוטרים את כל האמת על המסיבה ושנרדמנו בפח ופתאום היא הגיעה ונבהלנו ואז היא נבהלה, אבל תוך כדי ההסבר אני קולט שהשוטרים לא ממש קונים את האמת שלנו, והדוקטור של האמבולנס במקום להיות מתחשב קצת ולא להלחיץ, מודיע לשוטרים שזהו, היא נפטרה מדום לב.

בינתיים הזמינו את ההורים שלנו, אבא בא בפיג'ימה, ואבא של יובל התחיל לצעוק על השוטרים.

אחרי יומיים של חקירות השתכנעו שאנחנו ילדים טובים , אפילו אחד השוטרים אמר לנו בחקירה בשקט בשקט שהוא לא מבין את הזקנה הזו מה בער לה דווקא בחמש וחצי לזרוק את כל הבורדות הישנות שלה, וזה בכלל לא נורא שהיא מתה, כי הוא מכיר את הילדים שלה והם בטח יקבלו עכשיו ירושה גדולה.

ומאז, אני ממש ממש שונא את החג הזה.