דמיון מודרך
מהו דמיון? זהו תהליך החשיבה המעורר שימוש בחושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם, תנועה ומגע. זהו מכניזם המקשר בין תפיסה, רגש ושינוי גופני. הדמיון משפיע על הגוף בדרכים רבות: זיכרון ריח מסוים מעורר מיד את הרגשות הקשורים למקומו של הריח בעבר שלנו. אצל ספורטאים שמדמיינים תחרות בה הם משתתפים משתנים גלי מוח, לחץ הדם עולה ובלוטות הזיעה הופכות לפעילות. בגלל אפקט משמעותי זה שיש לדמיון על הגוף, הוא משחק תפקיד חשוב באספקטים השונים של החיים, של הבריאות ושל החולי.
ניתן לעשות הבחנה בין שני סוגי דמיון: דמיון אבחוני ודמיון תרפויטי. שני סוגי דמיון אלו שימשו לריפוי במשך אלפי שנים ברפואה העממית. דמיון אבחוני מבוסס על הרפיה, מאפשר לדימויים ספונטאניים לעלות בעוד שדמיון תרפויטי מייצג את המרכיב המרפא ומשמש לתהליכים כמו הפחתת כאב, השמדת וירוסים וחיידקים, קירור אזורים חמים, הרפיית אזורים מתוחים, הזרמת דם למקומות הזקוקים להזנה, הזרמת אנרגיה למקומות עייפים וכדומה. שימוש בדמיון הוא תהליך פשוט שבו יוצרים צורה מחשבתית בעלת מאפיינים של אירועים כמו אלו הקיימים במציאות היומיומית. אולם, בניגוד למציאות המוחשית הזו, התמונות המחשבתיות אינן בעלות ממשות אך הן בעלות אנרגיה ותפקידן לפעול עבורנו כסוכני ריפוי. בעזרת האנרגיה שברשותם הם מעוררים תהליכי ריפוי.
ישנם ארבעה מרכיבים הקשורים להכנת התודעה לריפוי בעזרת הדמיה:
הדמיון יכול לשמש ככלי לבניה מחדש של משמעות הניתנת למצב מסוים, כך שהוא אינו מהווה איום או מקור למתח. כתוצאה מכך מושגת הפחתת מתח ורגשות שליליים וגם הפחתה בתגובתיות שמעוררים מצבי מתח. לאור זה, שימוש בדמיון יכול להוות גישה למניעת או הפחתת התנהגויות הנגרמות או מוחרפות על ידי מתח. דמיון מודרך יכול לשמש ככלי לשינוי התנהגותי כיוון שהוא נחשב כמתווך בין הגירוי לתגובה. ככזה הוא מצוי בחברת מושגים כגון: למידה, הנעה, זיכרון ותפיסה. המשותף לכולם הוא שהינם בלתי נראים אולם נחשבים אמיתיים וניתנים לשינוי. |