"אז מה?

פידים מקובצים (אולי גם קבוצתיים?), הולך

כלים חוצי-רשתות, הולך

קולבורציה, הולך

החלטה איפה לפתח מה, במה להשתמש ואפשרות להשתמש בזה בכל מקום על פי החלטתי, הולך

כלי ביטוי ויצירה, הולך

מה חסר?"

ובהקשר הזה מתרבים הדיונים לאחרונה, אחרי הקוד האתי לבלוגרים, אחרי הקוד האתי של צה"ל (לא באמת קשור, אבל תמיד שיעשע אותי..) אנחנו מגיעים לדבר תכלס, הרשת היא של היוזרים? (לגיל רימון היה פעם מניפסט מקסים בנידון, כמו רוב הדברים מבית מדרשו הוא היה כובש וטוב לב) עכשיו אפשר לראות יותר ויותר דיונים לגבי מה הרשתות החברתיות צריכות לתת ליוזרים שלהם? איך הרשת צריכה להראות ומה צריכות להיות הזכויות של המשתמשים?

התייחסות מוצלחת במיוחד אפשר למצוא פה: ב open social web, משאבל מפרסמים פולו-בק, (ותוהים, בסוג של צדק, עלי להודות בעגמומיות "האם למשתמשים של רשתות חברתיות בכלל אכפת ממשהו" ) אני מניחה שנראה עוד הדים בקרוב (אגב, זה מתחבר-ולא מתחבר לדיונים בבלוגספרה הישראלית לאחרונה על "בלוגינג מקצועי" או לפחות הדיונים על מה זה בלוג, מה זו רשת, מה הזכויות והאם יש גם חובות? או בקיצור, מדינת כל משתמשיה ממשיכה לקרום עור)

אני אוהבת את רעיון הזכויות על האתרים שפיתחת ברשת החברתית (תנו לי הפעם לשחק אותה כמי שמדברת מידיעה, העניין הוא שדיברנו בעבר על האם רשת חברתית היא פלטפורמה, או מקום אכסון, כרגע אני הולכת על הפלטפורמה, כי זה מרתק אותי, בכל מקרה, אני מדברת כרגע כאילו רשתות חברתיות, והאינטרנט, הם סוג של פלטפורמת כל משתמשיה, וכל אחד מפתח באמצעים שונים את הרשת עצמה) רעיון הזכויות של היוצר הוא רעיון לא חדש, כאמור, אבל עדיין מפליא לראות כמה אנשים מעדיפים להדחיק את זה (ראה עניין זכויות היוצרים בתפוז, בדמרקר קפה, בהרבה מקומות..) כמו כן, יש היגיון בזה שתאוות ה"להופיע בגוגל" של פלטפורמות שונות, לאו דווקא תיכפה על היוזרים, וכל אחד יוכל לשלוט בהגדרת הפרטיות שלו, לרוחב ולאורך.

תנו ליוזרים להחליט מאיפה הם יגשו, ולאן, תנו ליוזרים להחליט עם מי הם משלבים מידע, ואיך.

ומעבר לזה, תנו להם כלים (אל תתנו להם רובים :P )

ואם כבר מדברים על כלים ועל פרטיות (אהמ..) אז הנה סוג של צמרמורת עדינה במעלה העורף, חיפוש אנשים ופעולות רשת ע"פ אימייל (ותודה לאורלי)