לימים עבר דוד אידלסון (פוסט קודם) לתל אביב, ויחד עם חברו יהודה פולני, יזם את הקמתו של "גן ילדים ובית ספר עמלני פרטי קהילת ילדים בתל אביב".

את המונח 'עמלני' יש להבין כיום כ- 'פעלתני', והוא מושתת על הרעיון של התחנכות באמצעות עבודה, פעילות והתנסות של התלמידים.

כדי שלא יהיו תלויים בגוף חיצוני כלשהו, החליטו שבית הספר יהיה פרטי, כלומר ימומן מכספי שכר לימוד שישלמו הורי הילדים. עיריית תל אביב ומחלקת החינוך של ממשלת המנדט מיהרו לברך על היוזמה. עתה ניסחו היוזמים עלון להורים במטרה לשכנעם לרשום את הילדים ("כתב יד לשם תעמולה" כפי שכתבו בעמוד השער, ראו בתמונה).

הנה חלקים מתוך המסמך:

1. בית הספר הרגיל
שאיפתנו העיקרית להקים מוסד, אשר בו יתפתחו הילדים בדרך התפתחות אורגנית הדרגתית.
מעריכים אצלנו שלא בצדק את המדעים כגורם היחיד והראשון במעלה בשביל השתלמות האדם. ועל יסוד זה מעריצים אצלנו הערצה מופרזת את השבלונה של רכישת ידיעות והתפתחות מתוך הספרים ומהרצאות המורה. התוכנית כבר נהפכה למיטת סדום לדור הצעיר שלתוכה נלחצים כולם גם אם אין זה מתאים להתפתחותם הטבעית.

ואמנם גדולה מאוד ההתנגדות הטבעית מצד התלמיד לעבודה זו בבית הספר הרגיל. ההתנגדות הזאת מתבטאת בשנאה ללימודים, בחסר משמעת ובשכחה רבה.

2. כיוון מוסדנו
לנו ברור כי העולם וחיי האדם עשירים הרבה יותר מהספרים.
מעשה האדם בעולם – פעולה ויצירה.

חטא גדול חוטאים הגדולים המביטים על הילד כעל מי שתפקידו בחיים להתכונן להיות גדול, וגוזלים ממנו בלי רחמים את זכותו הטבעית לקבוע במעשים הרצויים לו והחשובים בשבילו את יחסו לחיים כפי שזה מתאים לגיל התפתחותו; לחיות את חייו העצמיים, לשגות בחלומותיו, לבנות את ארמונותיו ולייצר את תרבותו.

3. סדרי בית ספרנו
ספוק צרכי חיים עצמיים

ספוק צרכי חיים ראשוניים, במזונות וניקיון הבית הם ניסיון חיים שאין למעלה ממנו בערכו לשם חינוך חוש המעשה ורגש המוסר.

המשק

גידול בעלי חיים וצמחים - מלבד שהם מספקים ידיעות רבות במקצועות המדע הם מפתחים אצל המשתתף אופי של עובד טוב וישר.

חיי חברה

חניכינו חיים אצלנו חיי חברה-קטנה חופשית.

השיחות

בכל יום מתנהלת שיחה משותפת. מה רבות הידיעות ומה רחבים המושגים שהילדים רוכשים בשיחות אלו! הם לומדים להביע את מחשבותיהם באופן קל ונכון, וזה הן יחסר בזמננו לרבים מהגדולים.

הקורסים

[אלה הם תחומי הלימוד כגון קורסים ללימודי טבע וכדומה]

כל משתתף בקורס כזה רוצה בלימודו ולכן העבודה בקורסים רצינית ורבה, אין הפסד של זמן ואין צורך בהוצאת אנרגיה לרכישת קשב התלמידים.

4. קבלת חניכים
רוצים אנו לתת אפשרות לחוג רחב של הורים שיוכל לשלוח את ילדיו למוסדנו. מטעם זה החלטנו להקל את תנאי הכניסה והקטנו את שכר הלימוד כדלקמן:

ילדים וילדות מבני 4 – 6 ... 12 לירות מצריות לשנה
ילדים וילדות מבני 7 – 9 .... 14 לירות מצריות לשנה

בעד ארוחת הבוקר וארוחת מנחה.... 55 גרוש מצרי לחודש.
בעד ארוחת צהריים....................... 80 גרוש מצרי לחודש.

המסכים לדעותינו והרוצה למסור את ילדיו למוסדנו יכול לפנות אלינו כל יום בלשכת בית הספר, רחוב נחלת בנימין מול הדסה.

* בית הספר פעל שנתיים, ועדויות מפועלו אביא בפוסט נפרד.
* סבא שלי, שהיה פקיד בכיר בעיריית ת"א, השתכר באותם שנים כ 15 עד 20 לירות מצריות לחודש. שכרו של פועל לא הגיע ל 10 ל"ימ. מכאן ששכר הלימוד השנתי היה שווה לערך למשכורת חודשית ממוצעת.
* הדסה, הוא בית החולים, שפעל באותם שנים בנחלת בנימין, כיום בית מספר 18.

* המסמך מובא במלואו בספר: שמעון רשף, חינוך חדש בארץ ישראל, ספרית הפועלים, 1985.

נו, הייתם רושמים את ילדיכם?