לימים עבר דוד אידלסון (פוסט קודם) לתל אביב, ויחד עם חברו יהודה פולני, יזם את הקמתו של "גן ילדים ובית ספר עמלני פרטי קהילת ילדים בתל אביב".
כדי שלא יהיו תלויים בגוף חיצוני כלשהו, החליטו שבית הספר יהיה פרטי, כלומר ימומן מכספי שכר לימוד שישלמו הורי הילדים. עיריית תל אביב ומחלקת החינוך של ממשלת המנדט מיהרו לברך על היוזמה. עתה ניסחו היוזמים עלון להורים במטרה לשכנעם לרשום את הילדים ("כתב יד לשם תעמולה" כפי שכתבו בעמוד השער, ראו בתמונה).
הנה חלקים מתוך המסמך:
1. בית הספר הרגיל
2. כיוון מוסדנו חטא גדול חוטאים הגדולים המביטים על הילד כעל מי שתפקידו בחיים להתכונן להיות גדול, וגוזלים ממנו בלי רחמים את זכותו הטבעית לקבוע במעשים הרצויים לו והחשובים בשבילו את יחסו לחיים כפי שזה מתאים לגיל התפתחותו; לחיות את חייו העצמיים, לשגות בחלומותיו, לבנות את ארמונותיו ולייצר את תרבותו.
3. סדרי בית ספרנו ספוק צרכי חיים ראשוניים, במזונות וניקיון הבית הם ניסיון חיים שאין למעלה ממנו בערכו לשם חינוך חוש המעשה ורגש המוסר.
המשק גידול בעלי חיים וצמחים - מלבד שהם מספקים ידיעות רבות במקצועות המדע הם מפתחים אצל המשתתף אופי של עובד טוב וישר.
חיי חברה חניכינו חיים אצלנו חיי חברה-קטנה חופשית. בכל יום מתנהלת שיחה משותפת. מה רבות הידיעות ומה רחבים המושגים שהילדים רוכשים בשיחות אלו! הם לומדים להביע את מחשבותיהם באופן קל ונכון, וזה הן יחסר בזמננו לרבים מהגדולים. [אלה הם תחומי הלימוד כגון קורסים ללימודי טבע וכדומה] כל משתתף בקורס כזה רוצה בלימודו ולכן העבודה בקורסים רצינית ורבה, אין הפסד של זמן ואין צורך בהוצאת אנרגיה לרכישת קשב התלמידים. חניכינו מבלים במוסדנו יום תמים ומוצאים די זמן ותנאים נוחים ליצירה חופשית ועצמית.
סדר יום חניכינו מתחילים את עבודתם במוסדנו בשעה 8 בבוקר ונשארים אצלנו בחורף עד שעה 5 לפנות ערב ובקיץ עד שעה 6. כל החניכים אוכלים אצלנו יחד עם המחנכים.
4. קבלת חניכים ילדים וילדות מבני 4 – 6 ... 12 לירות מצריות לשנה בעד ארוחת הבוקר וארוחת מנחה.... 55 גרוש מצרי לחודש.
המסכים לדעותינו והרוצה למסור את ילדיו למוסדנו יכול לפנות אלינו כל יום בלשכת בית הספר, רחוב נחלת בנימין מול הדסה.
* המסמך מובא במלואו בספר: שמעון רשף, חינוך חדש בארץ ישראל, ספרית הפועלים, 1985.
נו, הייתם רושמים את ילדיכם? |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נ ה ד ר
כאמא ששני ילדיה בבית ספר, לא יכולה להיות אצלי אלא תקווה.
לצערי, קשה לי להצביע בודאות על מה לא בסדר בבית הספר רגיל שבו לומדים ילדי,
אבל עובדה, מה שהם מקבלים שם הוא הרבה פחות אפילו ממה שאני קיבלתי מבית ספר וזה חבל.
אחללה
כמי שחווה שעות רבות עומד בפינה עם הפנים אל הפח,
גם אני הייתי רוצה כזה
ת ו ד ה
תמיד אני משכילה בפוסטים שלך.
תודה
אריאדנה אני מסכים שזה נפלא
אבל זה לא כל כך "היה".
בי"ס הזה פעל שנתיים ונסגר מחוסר תקציב כיוון שהורים לא רשמו את ילדיהם.
לכן אני מציע להתייחס עם תקווה לעתיד כזה, ולא בנוסטלגיה.
נפלא!!
פעם חינוך היה חינוך.
וזה ניכר בתוצאות.
תודה רן, בזכות הערתך בדקתי.
עמל (נוסדה ב 1928) קיבלה את שמה מראשי התיבות: עבודה מלאכה ולימודים!
ועדיין לא מאוחר - הרעיונות הללו נכחדו בשנות הארבעים והחמישים (למיטב מחקרי) לנוכח הצרכים הלאומיים (האמיתיים), ואת מקומם תפס החינוך הלאומי.
אפשר שאם נפתור סוף סוף את מצוקות קיומנו הלאומי, נוכל לחזור ולטפח מערכת חינוך שכזו.
אני איתך בעניין זה.
מקסים אני מחייך כשאני חושב על רשת "עמל" העמלנית או על מסגרות חינוך אחרות .
הייתי מקים מסגרת כזו אם היה לי אפשרות *