הייתי כל כך מובטל שלא ממש הספקתי לבקר את כל הרופאים שרציתי. כלומר היו שם אינספור טיפולי שיניים, רופאת עור אחת, רופא עיניים, אשפוז קצרצר (לא בכפייה) בקיץ האחרון, ונהרות של נורופן. קיוויתי להספיק ולבקר אצל עוד כמה רופאים מומחים, להשתתף בקמפיין אחד לפחות של אנטיביוטיקה ואולי גם איזה פרוקטולוג ככה על הדרך. ביקרתי לא פעם ולא פעמיים את רופאת המשפחה שלי עם הפתיח הרגיל של "אני הולך למות" אבל זהו, הסתיימו להם המשחקים וימי הבטלה שלי מגיעים לקיצם.

הייתי כל כך מובטל עד כדי כך שיו טיוב הפך לחבר הכי טוב שלי בחצי שנה האחרונה. ראיתי ושמעתי מלוא החופן קליפים ושירים שאני אוהב תוך כדי תיפוף עם צ'ופסטיקס על הפד של העכבר כדי לא לפגוע בפורמייקה של השולחן מאיקאה. בירכתי כל בוקר לשלום את המנופאי שיושב לו במנוף מול החלון שלי. השתתפתי בסדנת כתיבה אחת, פירסמתי כמה טורים ב-YNET על נושא שכיח דיו הקרוי יחסים, ושרצתי לא מעט בערבות פייסבוק וטוויטו, אממם - טוויטר בעברית. אפילו מיתגתי את עצמי בכמה וכמה פוסטים כסינגל סדרתי.

הייתי כל כך מובטל שארוחות צהריים עם חברים בהמבורגריות המשובחות הפכו לחלק בלתי נפרד מזו שיגרת הבטלה שכל כך התאהבתי בה. צפיתי על בסיס כמעט יומי בתוכניות וסרטים המשודרים מדי יום בכבלים וזה כולל כל ערב את תוכנית החיסכון בערוץ 2, זה מועיל באם אתה רומני. למדתי ושיננתי את כל תפקידי הכפתורים בשלט של הכבלים, האזנתי באדיקות לתחנות הרדיו החביבות עליי, החלפתי כמה מילים עם הדגים שלי, קראתי ספר אחד או שניים, ואפילו עניתי על סקר שערך הבנק שלי וניסיתי להיות "נחמד". הבנתי שלא באמת הייתי נחמד, אחרי שהבנקאית שלי צלצלה לצעוק עליי שירדתי עליה יותר מדיי. השתדלתי מאוד לשמור על שגרה של לפחות סידור אחד ביום כדי להמשיך ולשמור על היותי יעיל או פרודוקטיבי חלילה, וזה כולל מעבר יומי על מצאי התרופות שלי בבית.

הייתי כל כך מובטל עד שחדר הכושר שלי זיכה אותי בכרטיס חבר מסוג זהב, אמנם אין בזה נקודות כמו שיש בכרטיס אשראי, ולא זכיתי בשום פינוק של אספרסו קצר חינם לפני האימון, אבל השתדלתי להתאמן שלוש פעמים בשבוע למשך שעה שלמה. עדיין אני מחזיק בדעה שאין כמו הסיגרייה של אחרי אימון כושר. יכול להיות שהורדתי בטעות עוד שני קילו, ימים יגידו כיצד אשמור על המשקל החדש, אבל הפינוק של האספרסו הקצר הזה ייזכר לעולמי עולמים.

הייתי כל כך מובטל כך שצפיתי עם עילי בעידן הקרח 1 לפחות מאה פעמים. בעידן הקרח 2 צפינו אולי מאה חמישים פעמים, והיום רכשנו לראשונה את עידן הקרח 3. הספקנו לצפות בו רק פעם אחת, אבל זו למעשה הפעם השלישית, היות וכבר פעמיים צפינו בו בקולנוע ממש אחרי שעקרו לי שן. הייתי על נורופן אז זה בסדר הדינוזאורים לא באמת הפחידו אותי. במקרה היום זה יום היסטורי עבור זה המלאך ועבורי - סוף סוף רכשנו את עידן הקרח 3 ובזה תם האיחוד המשפחתי. עילי כל כך מאושר וזה מה שבאמת חשוב!

הייתי כל כך מובטל עד כי ימי רביעי נהפכו לימים של לשכת הבטלנים. נוסע בבוקר, מעביר את האצבע ומקבל פתק מהמכונה: "סע חביבי סע, אין עוד עבודה בשבילך, תבוא פעם הבאה". אחר כך הייתי נוסע לסופר של הבורגנים בקצה השני של העיר, ומצייד את עצמי בעוד ועוד תבשילים מיוחדים לגרושים מובטלים, וגם קצת אקטימל - ככה בשביל הטעם, שיהיה מה להוסיף לקפה של הבוקר עם מלפפון ירוק אבל שלם.

לפני חצי שנה בחרתי להיות כל כך מובטל. כן ממש אז בשיאו של המשבר. השארתי את המפתח של המשרד, את המשרד, המחשב הנייד, את כרטיס העובד שלי, את כרטיס החנייה, את כרטיס האוכל ועזבתי את עולם ההיי-טק. נראה כי הייתי זקוק למעט אוויר ולמעט בטלה כדי לחשוב קצת. ממש פתאום באמצע החיים, עם תוואי מוגדר של חופש זמני תחת מעטפת מלאכותית עקב ריבוי תאים אפורים של מוח אחד מכווץ. אם אני שמח שעשיתי כן? בסוף הבנתי.

היום נסתיים לו העידן של להיות כל כך מובטל. הם שלחו אותי לחשוב על החוזה בסוף השבוע, וביקשו ממני לבוא לחתום עליו היום. היו לי כמה סייגים והם הסבירו לי שהפעם לא יהיה לי חימום במושב של הגי'פ, גם לא יהיה לי ג'יפ (לא שאי פעם היה) אבל אולי הם יצליחו לסבסד לי איזה טישיו על השולחן שינגב את הדמעות של אובדן החופש. נראה שזה מתחיל לקרות ביום ראשון הבא. אמא'לה אני חוזר לעבוד.

לא עוד רביצות צהריים על הספה עם מ'גדרה וחזה עוף לחימום במיקרו, לא עוד לקום מאוחר ולשחק אותה "סתם צרוד". חזרה לרמת החי"ל: "חטיבה יהודית לוחמת" למי שתהה. חזרה לפקקים של באמת, מבלי תהיות בכלל. עכשיו רק נשאר לי להחליט מה לעשות עם הסוף של החופש שלי, חשבתי על טיול קטן ביו-זילנד, אבל אומרים ששוב החור באוזון שם התרחב, ולא ממש הספקתי להתארגן על קרם הגנה. איפה אני הולך לעבוד? משהו היי-טק כזה, סטארט-אפ, זהו נזכרתי! זה משהו שקשור למחשבים נדמה לי, אבל עזבו, אנ'לא ממש מבין בזה.

עמית