אחרי 20 שנה של עבודה קשה ונמרצת, ימים ארוכים , שעות אין ספור, וכמו בחיים גם עליות גם ירידות, ימים של נחת , ימים של קצת פחות... הגיעו גם כמה רגעים מיוחדים ,מחממי לב ומרגשים...
האירוע השנתי של מקום העבודה שלי הגיע לרגעי הסיום... כ-1000 משתתפים ,יומיים של פעילויות ומיפגשים, הרצאות ועידכונים. 20 שנה מחיי אני מבלה את רוב שעות היום בעבודה, נותנת מעצמי, לומדת צומחת מתקדמת ומשפרת והנני חלק ממערכת מרתקת ומאתגרת.
ועכשיו ...אחרי כל השנים, הימים, הלילות, המאמצים, ההשקעה, הגיע גם תורי לרוות קצת נחת והנאה... כעובדת ותיקה עליתי לבמה הרבה "פרפרים בבטן" ...איזו הרגשה... שמחה וגאה להיות חלק מצוות מנצח, הרגשתי כמעט כמו "ילדת יום הולדת" אשר לראשה זר פורח ... הברכות המחמאות ומחיאות הכפיים.
ואם מותר לי פעם אחת קצת "להשוויץ" קיבלתי תעודת הערכה על מסירות , חריצות והתמדה על כל השנים בהן ממש "הוציאו לי את כל המיץ"...
לאבא שלי אראה את התעודה... :-)
ועכשיו אני קצת מסמיקה כי זוהי לשונה של הברכה:
" אנו מציינים כעת את 20 שנות עבודתך. ובסופי שבוע דוהרת על הסוסים ... המבצעת את המוטל עלייך תמיד עם חיוך, בנועם ובחן, שהם חלק בלתי נפרד ממך,בהוקרה.
טוב, עכשיו, אחרי ששיתפתי אני יכולה לחתום את הפוסט הזה ולומר שזוהי הרגשה טובה לעבוד במקום המביע הערכה ויודע גם לומר דברי תודה...
אחרי הכל, אנחנו מבלים בעבודה לא יום ולא שעה. זוהי משימה לכל החיים וכמה חשוב להרגיש אהובים, רצויים ומוערכים.
תודה ממני , מכאן, לאנשים עימם אני עובדת, ואשר בזכות כולם המערכת "מתקתקת".
נ.ב. תודה-תודה על סופ"ש באילת שקיבלתי... :-) |
