| עבר עליי סוף שבוע לא פשוט. הילד חולה שוב, זמן קצר לאחר שסיים מחלה. ישבתי מולו חסרת אונים. חום גבוה מאוד, עד כדי הזיות. וכל הארסנל של מה שלמדתי ושאני יודעת, פתאום לא הוכיח עצמו. הישיבה ליד ילד חולה, ללא שום יכולת להבריא אותו. תפסה אותי קטנה אל מול העולם והיקום והמשמעות של כל הדבר הזה, שקוראים לו חיים, החלה שוב קוראת תיגר עליי. שוב צצו ועלו שאלות קיומיות, שוב עלה הכוח שלי והיכולת שלי להתמודד ולהכיל ושאלת השאלות: למה בכלל לטרוח? למה להתאמץ? המחלה של בני היוותה רק קטליזטור לבערה שמתרוצצת אצלי כבר זמן מה נוכח כל מיני אירועים שפוקדים את חיי ודילמות שאני מתחבטת בהן וצריכה להכריע בגינן בימים הקרובים. וכך התפוצצה לה הבערה ועשיתי פוס, לא משחקים ושוברים את הכלים. שקלתי לנטוש את דרכי. את דרך המודעות. זו שכשהתחלתי לצעוד בה, התחייבתי להלך צעד צעד במלוא הערנות, הפתיחות והמוכנות ללמוד ולהבין. לחקור ללא לאות את דפוסי ההתנהגות והחשיבה המביאים אותי ואת חבריי, בני האדם לכדי סיטואציות בחייהן. כאלו של אור ואהבה ואחרות של חושך וכאב. התחייבתי ללמוד לאהוב, להסיר מכשולים ומחסומים, שהערמתי מסביבי בכדי להגן עליי מפגיעה. השתדלתי בכל מאודי לסלוח, על אמת ומכל הלב. וידעתי שהסליחה היא חלק בלתי נפרד גם בהמשך. למדתי לאט לאט כמו תינוק, הלומד ללכת, לקבל את עצמי, לאהוב את עצמי. התפלאתי לא אחת לגלות כמה אני שופטת את עצמי, מאשימה את עצמי ואפילו מתנהגת אליי ממש ממש לא יפה. תוך כדי צעידה בשבילי דרכי החדשה, הופיעו בחיי אנשים, שחלקם היו מוריי באופן ברור ורשמי (כי שילמתי להם ולמדתי מהם)וחלקם היו מורים במסווה (כל מפגש הוא אופציה לתובנה מבחינתי) והיו רגעים שמחים שהודיתי עליהם והיו רגעים פחות שמחים שהודיתי גם עליהם וכך לאט לאט נרקמה לה חגית החדשה שהיא שילוב של זאת המקורית שהלכה לאיבוד בדרך, זאת שבוראת את עצמה במלאכת מחשבת וזאת שהייתה שם גם קודם וחוותה את החיים על פני האדמה, ללא המודעות J נשמע נחמד נכון? אז זהו שרגעי המבחן לא נגמרים. ולפעמים כשיש בוחן פתע, זה אפילו לא נעים בכלל. בדרך כלל עוברת את המבחנים בהצטיינות, כי למדתי ושקדתי והחומר ברור לי, אך לפעמים כמו בסופ"ש האחרון לא הצטיינתי כל כך.... אבל אתם יודעים מה? זה בסדר. זה ממש ממש בסדר, כי הספק הוא חלק מדרכו של המאמין. ואני מאמינה. במה אני מאמינה? בעצמי. ביכולת שלי לפתוח תריס, במקום בו החושך שורר ולאפשר לקרן אור חמימה ונעימה לחדור וללטף את לחיי. לאט לאט השקט מחלחל, ממלא ועוטף. החום של הילד יורד, הוא פותח את עיניו היפות מחייך אליי ואומר "אני אוהב אותך אמא ושמח שאת איתי" (חי נפשי, מילה במילה) אז זהו זו כבר דרך חיים. אין אופציה אחרת. קצת מזכיר לי את התלוי הבוחר להשקיע בהתפתחות תמידית אינסופית, כיעד ומקבל את הקושי והכאב כחלק בלתי נפרד.... וקצת לפני פיזור, נזכרת להודות. מודה לאל על החום שירד. מודה על תובנות חדשות. מודה על כל האנשים מסביב שהתגייסו לעזור והביעו תמיכה. מודה לי שאני איתי כל הזמן ולכם שבחרתם לקרוא מילותיי ולהיות, לו רק לרגע, חלק מסיפור חיי.....
קלף התלוי קלף התלוי הנו קלף חשוב ומיוחד כיוון שבו הצועד בדרך השוטה מסיים את תהליך החניכות שלו והופך להיות מאסטר. הוא לא מקבל תעודה או ציון דרך מוצהר כמובן, אלא מגיע לבגרות פנימית, לתובנה כי הגיע הזמן להשקיע את כול כולו בהתפתחות אנרגטית. הוא מבין כי עולם הרוח חשוב בהרבה מעולם החומר וכי המטרה האמיתית שלו היא להתפתח אנרגטית. הוא מוצא את ייעודו, לכן הוא נוטש את דרכיו הישנות ועושה שינוי של ממש, שינוי שאינו חיצוני כי אם פנימי. דבר לא ישתנה כלפי חוץ, הכל יישאר להיות בדיוק כפי שהיה פרט לנקודת המבט החדשה אותה מאמץ הצועד בדרך השוטה. מכאן והלאה המאסטר רואה את העולם אחרת ודבר לא יישאר עבורו כפי שהיה. עולם החומר, החיים אינם פשוטים, פעמים רבות אפילו כואבים ולא נעימים. באופן לא מפתיע, גם בין קלפי הטארוט השונים נוכל למצוא קלפים שיסודם הוא כאב והקרבה- אחד מהם הוא קלף התלוי. אחת מהסיבות שבגללן החניך הופך למאסטר, היא שסוף סוף החניך מבין מהו היחס הנכון בין עולם הרוח לחומר. בשלב זה מבין החניך שאם הוא מעוניין להתפתח בעולם הרוח הוא חייב לבצע שינוי אמיתי בחייו ולהקריב את עולם החומר שלו.
התלוי, בדרכו שלו, מציג לנו את עולם החומר מזווית שונה. כדי שיהפוך למאסטר, על החניך לעבור איזו חוויה, בשלות פנימית, או אפילו הארה, שלאחריהן יתעורר אל תוך עולם שונה, עולם אחר."העולם האחר" הזה יהיה דומה מאוד לעולם שהכיר בעבר : האנשים בעולם זה יהיו דומים לאנשים שהיו בעולמו, המבנים יהיו דומים ואפילו החנויות, אך, היחס שלו אליהם ישתנה. החניך מגיע לעולם "החדש" עם תובנה שיוצרת בסיכומו של דבר, יחס שונה אל העולם וגורמת לו להתייחס אל עולם החומר כאל תהליך שקורה בחייו ולא כאל אוסף של אובייקטים, או במילים אחרות- עולם החומר שבו נמצא החניך כעת הנו תהליך שלם של למידה והתפתחות ולא כלי עזר לחוויות. עולם חדש זה עוזר לחניך להתפתח רוחנית, ובו, לומד "לשחק את התפקיד" הדרוש.
כאשר אנו אומרים "לשחק את התפקיד", אנו מתכוונים בעצם שלתלוי, לא איכפת באמת מעולם החומר ואין לו העדפה כנה ואמיתית של תחום אחד על אחר. חוסר העדפה זה נובע מתוך האמונה הבסיסית שכל התחומים הנם שווי ערך, ולאדם אין תחום מועדף מאחר וכל התחומים מלמדים אותו להתפתח. כך לדוגמא אנו למדים כי אדם זה כעת איננו אותו "בן זוג" (בתוך מערכת זוגית) כפי שהיה בעבר, מאחר וכעת הוא מביט על הזוגיות ככלי עזר ללמידה והתפתחות רוחנית, ונהנה ממנה מפני שנהנה מהכל. כל עולם המושגים שלו שכלל הנאה, חוויות ורגשות עזים השתנה וכעת, להישאר עוד מספר שעות בעבודה או לצאת לסרט עם בת זוגו הנם שני אירועים שווי ערך בעיניו מכיוון שמשניהם יכול ללמוד. אותו הכלל חל גם על עבודה או חברויות מאחר וכל חלק בחיינו הוא תהליך של לימוד.
מדוע החיים לפעמים יכולים להיות קשיםאחד הוויכוחים הגדולים בתחום הרוח הוא נושא הפרישות. מצד אחד יש האומרים כי יהיה קל יותר להתפתח רוחנית כאשר נחיה חיי פרישות ללא עולם החומר והקשיים שעולם זה מביא עמו. אחרים יגידו (ובניהם גם הדת שלנו) שזה אולי נכון, אולם ההתפתחות האמיתית היא דווקא דרך עולם החומר ואם לא נחיה כאן ביום יום ונתמודד עם הקשיים, לא באמת נוכל להתפתח ובסופו של דבר נגלה כי רק השלנו את עצמנו.קלף התלוי פותר את הדילמה הזו ומציע דרך בה ניתן לחיות חיי פרישות בתוך עולם החומר, ואיך זה אפשרי, אתם שואלים? ובכן, הנה אגדה הודית:
אגדה ישנה מספרת בהקשר זה כי בימים עברו היה בן מלך שיום אחד החליט שהוא ברווז. מאותו היום לא הפסיק לשחות במים, להשמיע קולות "גע גע" במקום משפטים ולשחק עם חיות אחרות באזור. המלך, שתחילה היה משועשע מהמשחק החדש של בנו, לאחר זמן מה, כשהבין שזהו כבר אינו משחק כי אם בעיה חמורה, התייאש מבנו ובמהלך השנים הזמין עשרות יועצים וחכמים שינסו לעזור לו לפתור את הבעיה, אך ללא הועיל, המצב רק החריף. יום אחד, נכנס זקן לממלכה והתחייב בחייו לקחת את הילד אליו וכעבור שלושה חודשים להחזירו הביתה "כמו בן אדם". המלך, כמובן הסכים וכך הגיע בן המלך אל ביתו של הזקן, שם חיכו לו כל הדברים שהוא אהב: אגם גדול, חיות מחמד אהובות, דגיגים וצמחי מים למאכל. הילד מיד התפשט, רץ למים ושעה ארוכה נהנה משפע שלא זכה לו אפילו כבן מלך, אולם מייד הבחין הילד כי האדם הזקן עושה את אותם הדברים ונהנה לא פחות ממנו מלהיות ברווז. מבטו המופתע של הילד הוביל את הזקן לגלות לו את סודו וכך בלחש, סיפר לו הזקן: "גם אני ברווז", "אבל אני ברווז שלמד לשחק את התפקיד ולהתנהג כמו בני אדם". "אני ברווז שלמד לאכול עם סכין ומזלג, לקוד קידה לדבר בנימוס ועוד". זהו סיפור נפלא המתאר היטב את הרעיון העומד מאחורי קלף התלוי שכן גם עבור הזקן ובן המלך העולם היה שטחי למדי, אך, בניגוד לבן המלך, הזקן כבר הבין שהוא חייב לשחק את התפקיד בעולם החומר כדי להתקדם בעולם הרוח. אגב, הזקן החזיר את בן המלך הביתה בדיוק כפי שהבטיח- כמו בן אדם.
כשקרלוס קסטנדה בספרו "מסע לאיכטלאן" שומע את סיפורו של דון ג'נארו המתאר את סיום החניכות שלו ואת המפגש עם ישות אנרגטית ששינה לגמרי את תפיסת העולם שלו. הוא מספר שלאחר המפגש דבר לא חזר להיות שונה וכי הכל נראה בעיניו שטוח. דון ג'נארו ניסה לחזור לעיר הולדתו – איכטלן, אולם הוא לא הצליח לחזור אליה. בכל ניסיון הוא אמנם פגש אנשים המזכירים לו את האנשים אותם הוא הכיר, אולם כולם היו רוחות, דמויות קרטון.כשקרלוס קסטנדה שאל: "ומתי הצלחת לחזור לאיכטלאן" דון ג'נארו ענה כי הוא לעולם לא יחזור לאיכטלן ומה שהיה לעולם לא יחזור. יהיו כאלו שירגישו עצב בשלב זה ויחשבו כי עולמו של הצועד בדרך השוטה הנו עצוב ובודד. התחושה אולי נכונה, אולם לא כך מרגיש המאסטר. זה הכל עניין של נקודת ההשקפה וחייו של המאסטר מכוונים למקום אחר ושאיפתו היחידה היא להתפתח אנרגטית. זו ההקרבה שלו ואלו החיים אותם הוא בוחר.
ברמה הארצית, כמסר ליום יום, קלף התלוי מנסה להסביר לנו מהם תפקידם של הקשיים בחיינו. במצבים אלה, בדרך כלל, אנו רגילים להילחם במישהו או במשהו, במקום לנסות ללמוד ולהחכים מהם. נטייתנו הטבעית היא להתרגז, להתנגד, בעוד שבפועל, הדבר הנכון לעשות הוא לתת לתהליך ולקושי ללמד אותנו. כך למשל יכול קלף התלוי לרמז לאדם שלא מרוצה במקום עבודתו ומקטר על כך להפסיק לקטר ולנסות ללמוד מהקושי, במקרה זה מהעבודה. באופן זה מקריב התלוי, שחש כקורבן ממילא, את עולם החומר שלו לטובת הלמידה, ההתפתחות הרוחנית ושינוי תפיסת העולם שלו.
אז אם אנחנו באמת רוצים להתפתח מבחינה רוחנית עלינו ללמוד לקבל את הקושי והכאב. אלו הם "מתנות" שהיקום שולח לנו כדי שנוכל להתפתח. עלינו לקבל את החיים כאוסף של אירועים שכולם הן הזדמנויות. התלוי לומד "לשחק" את החיים. הוא מתבונן בחייו בשוויון נפש ללא העדפות או מעורבות רגשית, מחכה להזדמנויות ולרגעים מהם ניתן ללמוד ולהתפתח - ועד שאלו מגיעים הוא "רק" משחק את החיים.
קלף התלוי בקריאהקלף התלוי הוא קלף של עבודה ושל חניכות. השואל מבין כי עליו להקריב דבר אחד בחייו לטובת תחום אחר. אנו עושים את זה הרבה: מקריבים (זמנית) את ההנאות שלנו לטובת לימודים, או עבודה, נפרדים לכמה שבועות מבן/בת הזוג כדי לעבוד בחו"ל וכדומה. ההצלחה בקלף זה תבוא ממקום של הקרבה וויתור. השואל לא צריך לחשוב על עצמו כי אם על המטרה והוא צריך להתעלות מעל היום יום. הקלף יכול להראות כי הגיע הזמן שהשואל ישנה את הפרספקטיבה שלו, שהגיע הזמן לראות דברים אחרת ולפעמים אנו צריכים פשוט לדעת לשחק את התפקיד. כך למשל אם אדם ישאל האם אני אצליח לקבל קידום בשנה קרובה וייצא קלף התלוי, התשובה תהיה: "בוודאי, אולם תחילה עליך לשחק את המשחק." ומה זה אומר? זה אומר שהשואל צריך להתנהג כאילו הוא עובד מצטיין. זה אולי לא הטבע שלו, אבל הגיע הזמן להתנהג אחרת, וכך אם הוא יגיע לעבוד לפני כולם, ייצא אחרי כולם, לא יגלוש באינטרנט וישקיע את כל מרצו בעבודה – הוא יקבל את הקידום.
זה הכל עניין של שינוי הפרספקטיבה וכך זה יהיה נכון גם בזוגיות (להיות המאהב המושלם) ובכל תחום. פעמים רבות בחיינו, ביום יום ובתהליכים גדולים יותר, אנו נסחפים לתוך החלל השחור של ה"אין". התלוי עושה בדיוק ההיפך: מתעסק עם ה"יש" במקום עם ה"אין". כך, למשל כשאנו מגיעים מהעבודה הביתה פעמים רבות אנו נסחפים תוך חלל ריק, אנו פשוט לא עושים כלום. אולם באותו הזמן בדיוק בו אנו לא שוטפים כלים ומנקים את הבית אנו יכולים פשוט לעשות את זה. זה בדיוק לוקח את אותו הזמן, אלא שפשוט צריך לבחור להתעסק עם החלקים המעשיים, עם ה"יש".
הכותב: © מנדלבוים שגיא. עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 14 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ. האתר של שגיא - טארוט חלומות וקצת יותר
|