אבא לא הצליח למצוא את עצמו בארץ, הוא לא הבין את המנטליות, הוא לא השכיל ללמוד את השפה, למצוא עבודה מפרנסת, מספקת.

אבא היה אביוזר, איש אלים,דיקטטור שניהל את הבית תחת מרות ופחד, אלימות פיזית ומילולית היתה לשגרת הבית. 

אחיותי מספרות שהיו מבלות שעות מחוץ לבית רק בכדי לא להיות בסביבתו, הן היו לוקחות אותי איתן שחלילה לא ארגיש גם את נחת זרועו.

לאמא לא היה הכוח לעמוד מולו, ספק אם יכלה, ספק אם רצתה. הוא היה אהבת חייה מגיל צעיר , היא מרדה בכל משפחתה בכדי להתחתן איתו, אבא היה מבוגר, אמא צעירה, הוא היה האורים והתומים שלה, המושיע.

אמא גם הרגישה את נחת זרועו ואת פורקנו, עם השנים ידעתי שהיא היתה מסתובבת עם בגדים ארוכים בכדי שלא יראו וכך גם אחיותי.

כשהדציבלים היו עולים, לעיתים אמא היתה משתמשת באחיותי כמגן אנושי,אולי כאשר יראה את בנותיו אהבתו ורחמיו יעלו הוא ירגע, אך זה מעולם לא קרה. 

לאחר שבוע שלא ידענו איפה אבא שלי, האינטרפול התערב, הוא יצא מהארץ לפני שבוע.

אני הייתי צעירה מדי בכדי להיות נוכחת בכל ההמולה, אחיותי מספרות שבאותו הרגע אמא התמוטטה, הזקינה ביום ומאז דיכאון וקושי ליוו אותה, אתה  זה אני כבר זוכרת , הייתי שם לקחת את תפקיד האמא של אמא שלי, הפכתי להיות בת זוגה, צוואה מאבי.

אני לא בטוחה שיש לי את הזכות לשבת כאן וליילל, אמרתי לסער. אחיותי תמיד אומרות לי שזה לא הסיפור שלי, שאין לי זכות עליו וגם לא על אבא, כי הרי הפכנו אותו לקדוש, היינו חייבות לתת לו אליבי מוצדק מספיק ומעמד של אל בכדי שנוכל לחיות עם סיבה מספיק מוצדקת לזה שהאיש שהכי חייב לאהוב אותך מתנהג אלייך כך ובסוף גם נוטש אותך כאילו היית אויר . אמא נשארה לשאת באשמה. 

אחרי כל זה לך תשכנע מישהו שאתה שווה משהו...