0
אתמול הלכתי ברחוב מאזין לרדיו באוזניות מנותק מהעולם מחובר למוסיקה שקוע במחשבות נוגות ולפתע ...פרצוף מוכר אני מהנהן וממשיך בדרכי אחרי כמה צעדים...בום...אני מסתובב והיא מסתובבת...מבוכה,בלבול...ומאמץ מיוחד של המוח נעצרים ומביטים אחת בשני מאיפה לעזאזל אנחנו מכירים? אתה אלי? שואלת בחיוך ...כן עניתי במבוכה טיפשית ''חתיכת שמוק'' אומרת וצחוקה מתגלגל ...אני אורית מי את? אני כנראה אידיוט שלא מזהה.... היינו חברים פעם...זוכר? אתה היית בכיתה יב' ואני מעריצה שלך מכיתה יא'. ''כשנופל האסימון אפילו שהוא קטן הוא עושה רעש גדול'' חיוך גדול נמרח על פניי...אהבת נעוריי עומדת למולי אשה במלוא הדרה,חיבוק ארוך וממושך שאלות כלליות כמו..''לאן גלגלו אותך החיים''? נוסטלגיה במיטבה עם כמיהה לימים היפים ההם מחמאות הדדיות כמה טוב אני נראה ואת גם והבטחה שנתראה ...בעוד...לפחות 30 שנה
|