היום 1.12.2009, מלאה שנה לחברותי בקפה.
שנה מלאת חוויות, מפגשים, ציורים, שירים וסיפורים.
למה בעצם החלטתי לפתוח דף בקפה?
שאלה מצוינת והנה גם התשובה.
במשך כעשרים וחמש שנים אני מלמדת עיטור וציור על רהיטים. מסיבות שונות ומשונות, בהן שבירת רגל, מעבר דירה ועוד, נאלצתי להפסיק ללמד. לפני כשנתיים שבתי ללמד, קבוצה קטנטונת בביתי. חשבתי שבעזרת האתר אוכל להגדיל את קבוצת התלמידים ולכן, כתבתי מספר מלים על עצמי, על החוג וכמובן העליתי מספר תמונות של עבודותי ושל התלמידים בזמן השיעור.
להפתעתי כי רבה, פנתה גם תלמידה אחת, הלא היא טמבורין.
התחלתי לקבל תגובות והצעות/בקשות לחברות. בקרתי את חברי החדשים בקפה וגיליתי עולם ומלואו.
לאחר הרבה התלבטויות עם עצמי, העזתי להעלות לאתר גם את ציורי השמן על קנווס, שלי. שוב, הופתעתי למקרא התגובות שעודדו אותי להמשיך ולצייר, זאת למרות הבקורת, שלי, עצמי, על עבודותי.
במהלך התקופה, גיליתי חברים מדהימים ונדיבים לא רק בכוכבים ובמחמאות ואתכם הסליחה אם לא אמנה אתכם אחת, אחד כי הרי היריעה תקצר מלעשות זאת.
אציין בכל זאת רק את תמי בצלאלי שוחט שבזכותה ובגללה למדתי לעבוד עם תכנת הפיינטר המופלאה שנתנה לי זריקת עידוד נוספת להמשיך ולצייר שהרי לא קל לשוב לציור אחרי היעדרות של כמעט 25 שנים.
במקביל לציור, שבתי לאהבה ישנה מאוד שלי, הלוא היא הכתיבה. לכתוב, מאז ומתמיד, אהבתי תוך כדי ישיבה בבתי קפה, על כוס קפה שחור טוב. אמנם איני כותבת הרבה אך לעתים עולה נושא כזה או אחר, הורים, שואה, עבודה ועוד ושמחה לחלוק גם את מילותי עמכם חברי.
|