כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    סופו הטרגי של שמעון הצדיק מהמושבה כינרת/ ניצה צמרת

    63 תגובות   יום רביעי, 5/9/07, 14:09

    הם לא רצו שהוא יסבול. מי שלקח את הרובה וירה בו היה האיש שהכי אהב אותו. אצל אנשים כמוהו יש הסכמה על כך שהמוות משחרר מייסורים.  לפעמים ניתנת לאוהבים הגדולים הזכות לסיים את חייהם של האהובים עליהם.

    הם קברו אותו בלב החורשה הירוקה סמוך למושבה כנרת. בחורשה הזו בה שירך את רגליו יותר מפעם, הקימו לכבודו מצבת בטון מקומרת ועליה כתבו  באותיות גדולות:  

     

    קבר שמעון הצדיק ז"ל

    מסירותו בעבודה הובילה אותנו אל הדרך

    עצוב.  

     

    נזכרתי בסיפור על יעקב - ג'קי, ילד יהודי שנולד למשפחת סוחרים מצליחה באלכסנדרייה. ההורים שלו ציפו ממנו לגדולות אבל כשגדל והיה לעלם, התברר שאינו מבין דבר וחצי דבר בהוויות המסחר. בקושי הצליח לקרוא שורה כתובה ולעשות חישובים לקח לו שעות על גבי שעות.

    אביו המיואש החליט לשלוח אותו לקרוב משפחה עשיר שהתגורר בכפר קטן על גדות הנילוס, בתקווה ששם יוכלו אולי לטעת קצת בינה בראשו הסתום. התברר שאותו קרוב עשיר, עסק במלאכה מאוד מיוחדת שממנה בא הונו הרב. אומנם הוא נעדר רוב הזמן מהבית אבל פרנסה טובה הייתה שם. האיש הזה שמר על קבר של צדיק בסמוך לנאת מדבר פורחת ועשה את מלאכתו במסירות רבה. שיירות רבות של סוחרים על גבי גמלים חלפו על פני הקבר הקדוש והשאירו לשומר הנאמן תרומה ומתנות, מבקשים לעצמם ברכת דרך בהמשך מסעותיהם בעולם. 

     

    יעקב התאקלם במשפחה ועסק בשליחויות שונות מטעמם של הדוד, אשתו ובתם היפה. בלילות על מזרון הקש, חש כיצד נפשו יוצאת אל הנערה, ולאחר זמן מה החליט לבקש מאביה את ידה.

    "עד כאן", אמר הדוד. "אתה צריך להוכיח לי שאתה מסוגל לפרנס אותה בכבוד. אתן לך חמור וצידה לדרך, תמצא מקור פרנסה הולם ותשוב אלי עם בשורה ומעות". 

    בלית ברירה רתם יעקב את אחד החמורים החסונים מחצר המשק, העמיס מספר פיתות ואֶגֶד תמרים בשק וקשר למנשא ארבע יתדות, את חפירה קטנה ויריעת יוטה מגולגלת בצד אחד וג'ארה מלאה במים בצד השני.

    הוא יצא השכם בבוקר רוכב על גב החמור האפור כשאינו יודע כלל לאן פניו מועדות. הם דהרו ביום וחלפו על פני כפרים קטנים, בחצרות הבתים העשויים בקתות קש וטיט ראה פאלחים וילדים זבי חוטם מתרוצצים בין ערמות זבובים. בלילה עצרו לנוח, יעקב קשר את אחת מרגלי החמור אל גופו ושכב לישון על האדמה הלחה, מקער את גופו לתוכה, חש את סודותיה רוחשים אל תוך עורו החשוף.

    אחרי מספר ימים הגיעו השניים למדבר. השמש קפחה על ראשם באכזריות, הנוף הצהיב לנגד עיניהם, שיחים כמושים קיבלו את פניהם בדומייה וקו האופק רחק מאוד והתמסמס אי - שם באדי החום הרוטטים. יעקב חש ברע, גם החמור החל להאיט את הקצב. מקץ יממה נוספת, כשל החמור אל האדמה, נפל ולא קם.

    שניהם שכבו על הקרקע הלוהטת חסרי אונים, נושמים חול, מעורפלים ומותשים. לקראת ערב הבחין יעקב שהחמור מפלבל, עוצם ופוקח את עיניו בקושי רב.  כששמע את איוושת הנחרה המוזרה מנסרת באוויר ואחריה שקט מקפיא, הבין, שהמסע הגיע לקיצו ולא ידע מה לעשות.

    הוא ניסה להירדם ליד הפגר וזיעה קרה כיסתה את גופו. כשהאיר השחר, אכל מן התמרים שנותרו בשק ומסיכת אֶבֶל כיסתה את פניו. כך ישב ובהה בשיממון שנפרש לפניו. כשהשמש עמדה במרכז השמים, הופיעו צללים של עופות דורסים מעליו והוא נחרד מפני קיצו הקרב.  הוא פרק את המנשא והוציא משם את את החפירה, הקים לעצמו אוהל קטן וחפר בור גדול לקבורת החמור. הקבר כוסה בחול הזהוב ובמרכזו ננעצה האת.

    לא היה לו מושג מה עוד הוא יכול לעשות. הוא נשאר שם והמתין למותו. עפעפיו נעצמו ואיש אינו יודע כמה זמן ישן ועל מה חלם, עד שלילה אחד נשמעו קולות רחוקים של בני אדם שנמהלו בצילצולי ענבלים... דינג - דונג, דינג - דונג. יעקב התעורר בבהלה ולא ראה דבר.  אט - אט קרבו הקולות ולעיניו נגלתה שיירת סוחרים על גבי גמלים וחמורים. הם עצרו  לידו ושאלו אותו למעשיו. הוא רצה ללכת משם אבל חשש מהם והדבר היחידי שהיה מסוגל לומר להם, היה, שהוא שומר על קברו של צדיק גדול שריפא את כל תושבי גדות הנילוס ממחלת הבִּיצה הקשה.

    הסוחרים היו נרגשים והותירו בידיו מטבעות זהב ואוכל כדי שימשיך לשמור על הקבר הקדוש, ומאז, הוא נשאר שם. הסוחרים באו והלכו , הם הותירו בידי השומר הנאמן מעות זהובות, קטורת ובשמים, בדים ומזון. 

    יעקב דאג להרחיב את האוהל ביריעות ססגוניות והפכוֹ לכתם צבעוני שוקק חיים בלב המדבר. 

    רוח המדבר יודעת את הדרך ומפדרת את עצמה בין הדיונות אל האזניים הכרויות לכל פירור מידע וחדשות. כך נישאה השמועה על קברו של הצדיק הרופא, והגיעה גם לכפר הקטן על גדות הנילוס אל דודו של יעקב.

    הלה הבין שקם לו מתחרה, ויצא לבדוק במה דברים אמורים. הוא הופתע מאוד למצוא את בן משפחתו הלא יוצלח מסתופף בין כריות משי ושמיכות קטיפה באוהל מפואר ליד תלולית עפר שבמרכזה מוט.

    "ספר לי את קורותיך",  ביקש הדוד מיעקב.  

    "רק בינינו", אמר לו יעקב בלחש, "הצדיק שלי אינו אלא חמור אחד מהעדר שלך..." הוא סיפר לו על תלאות הדרך ועל מותו בטרם עת של החמור. כשסיים לספר, הרכין את ראשו בהכנעה וציפה להטפת מוסר וקללות.

    למרבה הפלא, הדוד חייך אליו וליטף את ראשו, "יעקב יקירי, אין זה אלא בנו היקר של הצדיק ששוכן בקבר שלי".  

    --------

    למה נזכרתי? הרמתי במונית השירות הצהובה, עיתון ישן מאחד הספסלים. היה זה עתון קול העיר של בני ברק מתאריך ה- 18.7 שהעיר את הסיפור הזה מרבצו.

    העיתונאי יאיר קורן מספר על אברך שיצא עם ילדיו לטייל באזור הכינרת ושכר את שירותי "ליפא העגלון" . בעודם מתגלגלים בין שבילי החורש ביקש האברך לעצור לרגע, הוציא ספר תהילים וניגש למצבת הבטון עליה נכתב, כן, באמת זה מה שהיה כתוב שם: קבר שמעון הצדיק...

    העגלון פרץ בצחוק, "לא, אל תתפלל כאן, זה הקבר של הסוס שמעון מוותיקי הסוסים במושבה כינרת".

    -------

    בעוד כמה שנים, לא יהיה מי שיספר את הסיפור. אנשים תמימים יתפללו שם ויבקשו ברכה. אנשים אחרים יניחו שם תיבה עם חריץ. יהיו כאלה שישלשלו לתוכה מעות ויקוו לבריאות, פרנסה, מחילה, שידוך טוב ופריון. כל מי שיגיע לשם יהיה בעל תקווה ואמונה ואני חושבת שזה נורא מביך. עם זאת, אם מישהו מכם מכיר קבר של חמור או סוס שזקוקים לשמירה, אז ...

    ------------------- 

     

     וכבר כתבתי כאן בעבר על ההפתעה שחיכתה לי ליד קברו של הצדיק יונתן בן עוזיאל מעמוקה, הידוע בכישוריו כמזווג זיווגים. כנסו ולא תאמינו. http://cafe.themarker.com/view.php?t=32546 

     ------------------------------  

    דרג את התוכן:

      תגובות (63)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/9/07 00:16:

      מיטב הפולקלור. מרתק...

      רק דבר אחד נותר לא ברור: מדוע יוצאים מנקודת-הנחה שסוס, או חמור, אם כותבים או מכריזים עליו "צדיק", זו בדיחה?

      אריה היקר,

      הגעתי לומר לך תודה על הסיפור- אגדה.

        9/9/07 23:21:

      איזה יופי לצחוק מהבטן :-)

       

      אגב הלינק לסיפור על הביקור שלך לקבר יונתן בן עוזיאל.. מסופר בתלמוד שהיה מגדולי תלמידיו של הלל הזקן וכל כך חשקה נפשו בתורה שציפור שעבר על ראשו בזמן שנשמתו הטהורה והעמוקה גלתה סודות נפלאים, מרוב להט ותשוקה, הציפור נשרף ! בוא נקווה שזה משל בלבד.

       

      על כל פנים, תשוקתו של רבי יונתן לתורה היתה כל כך בוערת שהחליט שעם תורתו הוא מתחתן. וכך העביר את שנותיו עםם כלתו שהגיעה לשיבה טובה יחד עמו.

       

      וכאשר ניצב על פתחו של גן עדן, בעלות נשמתו הקדושה לגנזי מרומים, הכריזו עליו מלאכי עליון,ששמעו מאחורי הפרגוד,  שייכנס תיכף לגן ובתנאי אחד: היות ולא הלך בדרך העולם, והמיר אהבת אשה באהבת תורה, נפשו ימשיך לרחף לנצח מעל קברו וכל אשה המגיעה להתפלל על ענייני לבה, שיפעיל בזכות גדלות תורתו את שליחי שמיים, אופנים חיות הקודש, שימהרו למלא את לחשי הפוקדת את קברו, ושוב בתנאי אחד: וזה מה שכולם לא יודעים משום מה- שאותה מתפללת תשפוך שיחתה לפני אדון כל, בין על עצמה, בין על אחרות, בשיא התשוקה כי זוהי שפת לשד אמו

       

       

      צטט: sagivg 2007-09-08 15:15:37

      הי ניצה,

      ריתקת והצחקת גם יחד....

       

      היי, מה שלומך?

      אני שמחה שהצטרפת.

      חן חן

      ניצה

       

      צטט: gbr001 2007-09-08 14:30:11

      היי ניצה

      אמרו המון לפני

      ואני רציתי להגיד שהיכרתי את הסיפור

      ודווקא בשל כך בלט לי הכישרון והדרך, והשפה והדימויים

      שבהם בחרת כדי להעביר אותו.

       

      תודה

      גיל

      מי שקרא פעם קצת פולקלור מכיר את הסיפור הזה. איני מופתעת. כשאתה מספר משהו מהזיכרון רק טבעי הוא להוסיף קישטים טקסטואליים ומטאפורות, להעשיר את הסיפור ועם זאת לזכור להישאר צמודים לשלדו.

      תודה גם לך

        8/9/07 15:15:

      הי ניצה,

      ריתקת והצחקת גם יחד....

       

        8/9/07 14:30:

      היי ניצה

      אמרו המון לפני

      ואני רציתי להגיד שהיכרתי את הסיפור

      ודווקא בשל כך בלט לי הכישרון והדרך, והשפה והדימויים

      שבהם בחרת כדי להעביר אותו.

       

      תודה

      גיל

      ועוד משהו שרציתי לומר בכלל ובעקבות הדברים שג'ו מ כתב.

       

       לעולם אין תפילה מחליפה חבר.

       

      לעתים חבר יכול לשאת במקומך תפילה.

       

      רק לעיתים, ובתנאי שיש לאדם חבר.

       

       

       

      עופר היקר,באמת גם מהתגובות אפשר ללמוד וליהנות. תודה גם לך על קצרה וכנה.
        7/9/07 02:41:

      כתבו והגיבו ללא רבב

      אך אני אשקוט ואתן כוכב.

      מדהים....

      איש איש באמונתו ובבחירת דרכו לאמונה זו. אין ספק כי האדם נאחז בידע קדום המאפשר לו לחולל את מהפכת האמונה בתוכו.אני רואה באמונה, דרך חיים.

      תודה לך על המשוב המרענן והתגובה המפוכחת.

        7/9/07 02:06:

      ניצה - סיפור מצחיק ומרגש שבהחלט מעורר מחשבה.

       

      כנראה שהקבר והצדיק שעליהם חלקנו מתפללים הם לא העיקר. כנראה שהעיקר הוא שאנחנו צריכים שיהיה לנו אל מי לבכות ולבקש עזרה.

      כשהסביבה טובה, אנחנו מוצאים זאת בדמותו של "חבר לעת צרה".

      כשהסביבה מצוינת, כל חבר הוא חבר לעת צרה.

      אך כשהסביבה קשה כל אבן, ולא משנה אם יש משהו בתוכה, משמשת סוג של "חבר לעת צרה".

       

      תודה רבה.

      ובינתיים מצאתי את הפרטים בגוגל וגם מאמרי ביקורת על הספר. תודה

       

      צטט: r_bell 2007-09-06 15:41:07

       

       

      נהנתי מאוד לקרוא את הסיפור,

      אני אוהבת סיפורים וכשהם כתובים בצורה כזו, אז אסור לפספס

       :) 

       

      ובעניין האמונה, חברה ומנהגים אני יכולה להמליץ בחום על

       

      ספר בשם "ההיסטוריה של אלוהים"

      (מותר לפרסם?)

       

      כתוב הרבה פחות כיף ומעניין, אבל העובדות שמוצגות שם מרתקות.

       

      שיהיה סופ"ש מקסים.

       

      תודה רווית. מי כתב את הספר? עברית?

      אשמח לפרטים נוספים. שמחה שאהבת.

      ניצה

       

      צטט: rebecca* 2007-09-06 13:39:43

      ניצה

      שוב שיגעת אותי, זה סיפור נפלא!

      כתוב בחן רב ושובב.

      האמת - אומרים שכל עוד

      קימת אמונה שדברים יתגשמו

      לא חשוב הקבר, או הצדיק...

      העיקר האמונה. כי מיהו המאמין

      שאינו מתאמן באמונתו?

       

      נכון. גם אני מאמינה בכל מיני דברים, הרי כתבתי שאני מדליקה נר, בפוסט אחר... הסיפור הזה הסתובב לי בין הידיים כבר זמן והנה מצא את מקומו החוצה. תודה רבקה

        6/9/07 15:41:

       

       

      נהנתי מאוד לקרוא את הסיפור,

      אני אוהבת סיפורים וכשהם כתובים בצורה כזו, אז אסור לפספס

       :) 

       

      ובעניין האמונה, חברה ומנהגים אני יכולה להמליץ בחום על

       

      ספר בשם "ההיסטוריה של אלוהים"

      (מותר לפרסם?)

       

      כתוב הרבה פחות כיף ומעניין, אבל העובדות שמוצגות שם מרתקות.

       

      שיהיה סופ"ש מקסים.

       

        6/9/07 13:39:

      ניצה

      שוב שיגעת אותי, זה סיפור נפלא!

      כתוב בחן רב ושובב.

      האמת - אומרים שכל עוד

      קימת אמונה שדברים יתגשמו

      לא חשוב הקבר, או הצדיק...

      העיקר האמונה. כי מיהו המאמין

      שאינו מתאמן באמונתו?

       

       

      צטט: jack 2 2007-09-06 12:14:39

      הצחיק גם אותי תודה

      תודה נשמה.

      שיהיו לך שפע של חיוכים ושמחה וצחוק תמיד ובכל אשר תפנה.

       

      צטט: inspire 2007-09-06 11:47:41

      יופי, נחמה. צחקתי כמו אדיוט בארומה ואנשים הסתכלו עלי כאילו שמו לי וודקה באייס קפה.

      כמה חוכמת חיים טמונה (...) בסיפורים האלו של פעם וכמה הפלאת לנשב בריזה שכזו בקוראים, ובהם אני.

       

      הדבר היחיד שמקלקל לי, הוא שמתברר ש  כיום שיפרו את המודל העסקי וישנם חמורים חיים, שסוגדים להם ומשלמים להם שלמונים, והם, בהפוכה, קוברים אותנו בעודם בחיים.

       

      נפלאות דרכי האל, וממזרו, השטן.

       

      באהבה, מוטי.

      ועל מה שסימנתי באדום צריך לכתוב פוסט.  התגובות שלך מעוררות אצלי המון מחשבה. הן ממוקדות לתוכן ופורצות למחוזות אסוסיטיביים .

      מאוד שמחה שצחקת. הגיעה תלונה מהיושבים סביבך על הפרעה? לא נכון?

      אכן נפלאות דרכי אלוהים ועל השטן אני לא אוהבת לכתוב... אז

      תודה רבה מוטי. מילותיך ערבות לאוזניי.

      ניצה

       

      צטט: מיכל גזית 2007-09-06 05:39:39

      כמה צחקתי

       

      הולכת לישון על זה עם חיוך גדול

       

       

      אתמול סיפרתי את הסיפור בעל פה לחברים. גם הם צחקו. אגב, אני חושבת שבעל פה הוא יותר מגניב.

       

      צטט: כש-רונית 2007-09-06 04:41:37

      תודה ניצה על ההזדמנות שנפלה בחיקי לקרוא את כתבייך, את נהדרת,,, וכל תיקון שלך יתקבל בברכה אצלי.

       

      רונית 

      היי, רונית, רחוקה וקרובה. הבאתי אליך את ניחוח העמק? או סתם קצת יידישקייט? שמחתני בשירך האחרון. תודה שגם את קפצת לבקר.ניצה

        6/9/07 12:14:

      הצחיק גם אותי תודה

        6/9/07 11:47:

      יופי, נחמה. צחקתי כמו אדיוט בארומה ואנשים הסתכלו עלי כאילו שמו לי וודקה באייס קפה.

      כמה חוכמת חיים טמונה (...) בסיפורים האלו של פעם וכמה הפלאת לנשב בריזה שכזו בקוראים, ובהם אני.

       

      הדבר היחיד שמקלקל לי, הוא שמתברר שכיום שיפרו את המודל העסקי וישנם חומרים חיים, שסוגדים להם ומשלמים להם שלמונים, והם, בהפוכה, קוברים אותנו בעודם בחיים.

       

      נפלאות דרכי האל, וממזרו, השטן.

       

      באהבה, מוטי.

        6/9/07 05:39:

      כמה צחקתי

       

      הולכת לישון על זה עם חיוך גדול

       

       

        6/9/07 04:41:

      תודה ניצה על ההזדמנות שנפלה בחיקי לקרוא את כתבייך, את נהדרת,,, וכל תיקון שלך יתקבל בברכה אצלי.

       

      רונית 

      ואני בדיוק הזמנתי אותך לשתות אצלי קפה ולהתענג על הארומה. תודה אליה. לילה טוב
        6/9/07 02:28:

       

      ניצה,

      תמיד נהנה לחזור לביתך החם ולקרוא את סיפורייך המופלאים.

      נפלא.

       

      צטט: המיתולוגית 2007-09-06 01:02:14

      שויין

      את כבר יודעת מה מיתולוגים עושים, נכון ?

      הם הורסי חגיגות ומסיבות

      אבל את...מנצנצת תמיד

      אז אני אהיה  מאופקת הפעם,

      (אבל לא להסתמך על זה, כן ?)

      בקיצור שהוא נמרץ

      אספר לך בשקט,

      שהקווים המשיקים בין חמורים לצדיקים,

      הוא חומר שאם הייתי כותבת עליו - הייתי צפויה לקבורת חמור בעוד נשימה אחרונה באפי

      שהקווים המקבילים בין אגדות לבין הגדות שיצרת כאן, מפעים אותי

      שההרמזים בין קהל שהוא המון לבין 'הַקְהֵל שהוא עָדָה, זה חומר מעמיק במיוחד שחפנת כאן

      בקיצור שהוא נמרץ, סיימתי עוד לפני שהתחלתי ב-ממש

      וכל זאת רק כדי לא להרוס לך את החגיגה והמסיבה

      (ולא להסתמך על זה, הייתי בהירה, נכון ?)

      כן.

      בסדר

      כמובן שזה גם מחוייך כהלכתו

      אפילו משובח בחיוכו

      ו...

      תודה, הכי - - -את יודעת.

      תודה...

      כמובן שזה גם מחוייך כהלכתו

      אפילו משובח בחיוכו

      מ' יקרה,  

      ועל זה אפילו לי יש תהייה מאיפה באה ההמלצה החיננית ובאיזה תבלין רקחת אותה למעני?

      כן אגדה והגדה מטעם המגידה משמשים בערבובייה בתוך מציאות של חיים שעל יד המתים ואין אנו שופטים אותם גם אם בהמה או אדם נמצאים מתחת לאדמה, כי שם מנוחתם האחרונה ויש לכבדם בדממה.

       

      צטט: ברק 2007-09-06 00:55:42

      האם עדיף חמור שעולה לקברו של צדיק, או צדיק שעולה לקברו של חמור ?

      הלו? זו שאלה מאוד שאלתית.

      לקחת מספר?

      כי כרגע מחלקת התשובות סגורה.

      נשוב מחר (:-.

      ומה שלומך?

        6/9/07 01:02:

      שויין

      את כבר יודעת מה מיתולוגים עושים, נכון ?

      הם הורסי חגיגות ומסיבות

      אבל את...מנצנצת תמיד

      אז אני אהיה  מאופקת הפעם,

      (אבל לא להסתמך על זה, כן ?)

      בקיצור שהוא נמרץ

      אספר לך בשקט,

      שהקווים המשיקים בין חמורים לצדיקים,

      הוא חומר שאם הייתי כותבת עליו - הייתי צפויה לקבורת חמור בעוד נשימה אחרונה באפי

      שהקווים המקבילים בין אגדות לבין הגדות שיצרת כאן, מפעים אותי

      שההרמזים בין קהל שהוא המון לבין 'הַקְהֵל שהוא עָדָה, זה חומר מעמיק במיוחד שחפנת כאן

      בקיצור שהוא נמרץ, סיימתי עוד לפני שהתחלתי ב-ממש

      וכל זאת רק כדי לא להרוס לך את החגיגה והמסיבה

      (ולא להסתמך על זה, הייתי בהירה, נכון ?)

      כן.

      בסדר

      כמובן שזה גם מחוייך כהלכתו

      אפילו משובח בחיוכו

      ו...

      תודה, הכי - - -את יודעת.

      תודה...

        6/9/07 00:55:
      האם עדיף חמור שעולה לקברו של צדיק, או צדיק שעולה לקברו של חמור ?
      היי אסתי, סכסוכים בין קיבוצים ובין יישובים אינם נדירים. ימי המאוחד והאיחוד השאירו צלקות רבות, כפי שאת יודעת. גם על כך יש לי סיפור. אולי פעם אכתוב אותו. ובאשר לתמונה, יש לי איפשהו את העיתון, אני כרגיל טובעת בים של ניירת. לכשאמצא אצרף אותה. תודה
        6/9/07 00:26:

      באמת יובל ניב הראה לי את קבר הצדיק הזה וזו היתה בשבילו הזדמנות להשתלח בכנרותים כי איבת עולם נטועה כידוע בין דגניה לכנרת. ויובל כמובן מדגניה.

      חבל שלא צילמתי כדי לצרף לפוסט שלך.

      אני יודעת שאתה מחויך, זה עובר אצלנו בגנים. תודה מתוק.

        6/9/07 00:02:

      מעולה!

      השארת אותי מחוייך !

      אה בעצם אני תמיד מחוייך! אז השארת אותי מחוייך אקסטרה

      חגי היקר, אפשר גם, מרגש ומשעשע, משובב נפש ומעניין, אבל הכי יפה זה מצחיק ויפה. תודה איש.

      ובכלל שיהיה ערב טוב.

      יפה ומצחיק. לא . רגע. מצחיק ויפה.

       

      צטט: לא-נרדו דה-ווינצ'י 2007-09-05 23:02:50

      אחלה סיפור משובח.

      ולגבי קבר הסוס הצדיק - אין לדעתי כל הבדל בין קיברו לכל קבר צדיק אחר.

      שמעת על הקבר של האברך ההוא, שמת בבתוליו, ודווקא הוא מכל הגברים, נבחר להיות זה שנשים עקרות או כאלו שמחפשות זיווג - עולות לקברו לקבל מזל???? היש דבר יותר אידיוטי מזה?   - נראה לי שהן צריכות דווקא לעלות לקבר הצדיק הטברייני הנ"ל - [ גודל האיבר... ]

      נו שויין. תודה על החיוך שהעלית לי.

      [ אינעל הברקוביץ' - מאיפה יש לך כל כך הרבה סיפורים כאלה מגניבים?? חחחחח.... ]

      נשיקה 

      אינעל ברקוביץ? מי זה עם הנעליים שאני לא מכירה? הוא מספר לי את הסיפורים ואני מעבירה אותם אל הצג.

      אלי היקר, צרפתי את הלינק לסיפור על עמוקה. אלה צדיקי הדור וכאן מדובר בקבורת חמור. אני לא מזלזלת באמונה אני רק מביעה הסתייגות מפני בסיפורים וההאללה של אנשים שאינם .

      תודה רבה

       

      צטט: yaronct 2007-09-05 22:36:49

      רק מילה אחת - מדהים.

      נבוך

       

      צטט: לוטרה 2007-09-05 19:32:44

      תבורכי יקירתי.

      נהנת כל פעם מחדש.

      את כותבת כל כך יפה.

      תודה ניצה.

      מחייך

      שלום וברכה והרבה תודה גם לך. אני מרגישה אי נוחות ומבוכה. מצד אחד שמחה שאהבת ומצד שני אוי לי ואבוי לי אם לא אצליח לכתוב כך להבא. זה כבד עלי, בחיי.

       

      צטט: תעלומה ושמה אישה 2007-09-05 18:59:19

      פשוט מלכה!

      קבלי כוכב!

      תעלומה...

      איזה נדיבות, מה לומר? שוב תודה? כן. חן חן.

       

      צטט: ili - ili 2007-09-05 17:09:47

      סיפור סיפור סיפרת היום ניצה.

      שווה כוכב בהחלט :-)

       

      הי אילנית.

      תודה

       

      אחלה סיפור משובח.

      ולגבי קבר הסוס הצדיק - אין לדעתי כל הבדל בין קיברו לכל קבר צדיק אחר.

      שמעת על הקבר של האברך ההוא, שמת בבתוליו, ודווקא הוא מכל הגברים, נבחר להיות זה שנשים עקרות או כאלו שמחפשות זיווג - עולות לקברו לקבל מזל???? היש דבר יותר אידיוטי מזה?   - נראה לי שהן צריכות דווקא לעלות לקבר הצדיק הטברייני הנ"ל - [ גודל האיבר... ]

      נו שויין. תודה על החיוך שהעלית לי.

      [ אינעל הברקוביץ' - מאיפה יש לך כל כך הרבה סיפורים כאלה מגניבים?? חחחחח.... ]

      נשיקה 

        5/9/07 22:36:
      רק מילה אחת - מדהים.
        5/9/07 19:32:

      תבורכי יקירתי.

      נהנת כל פעם מחדש.

      את כותבת כל כך יפה.

      תודה ניצה.

      מחייך

      פשוט מלכה!

      קבלי כוכב!

      תעלומה...

        5/9/07 17:09:

      סיפור סיפור סיפרת היום ניצה.

      שווה כוכב בהחלט :-)

      תודה איש. מה שלומך?

      אני באמת חושבת שזה סיפור יפה. נוכלים או לא, יש סיפור והרבה תובנות. הישרדות היא שם המשחק ואהבת חיות לצורך העניין משתלבת כאן באופן משעשע ונוגע ללב.

        5/9/07 16:56:

      אוי, ניצונת!

       

      מצד אחד מרתיח ניצולם של תמימים ישרי דרך ע"י נוכלים בגרוש (ובשביל יותר מגרוש).

      מצד שני - כשאדם נמצא במצוקה הוא יעשה הכל כדי למצוא מוצא, כולל השתעבדות לנוכלים.

      (פעם אולי אפרסם פוסט על נסיונותי האישיים מהסוג הזה).
      מצד שלישי - ה"נוכלים" שתיארת בפוסט הזה היו, בסך הכל, אנשים שהמציאות חייהם הביאה אותם לאן שהביאה. אהבת החיות שלהם כשלעצמה מראה על טוב לב בסיסי.

       

      איכות היא איכות היא איכות, ניצה!

       

       

      צטט: א.י 2007-09-05 16:37:37

      מזכיר לי את קבר בובה האתון (או פירדה) בחורשת האקליפטוס.

      מעבר לכך, גדול.

      אתון ופרידה אינם היינו ואינם הך. האם יואיל ידידי לנקוב במקום המדויק וייתן לי נ"צ למען אדיר רגליי משם?

      תודה ישראל, אתה יודע שאני שמחה לראותך בביתהקפה שלי.

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-09-05 16:34:21

      את מעולה

      הי טל, הסיפור התגלגל לאוזני, העיתון נפל ליד, הפוסט נכתב... שמחה שאהבת. תודה

        5/9/07 16:37:

      מזכיר לי את קבר בובה האתון (או פירדה) בחורשת האקליפטוס.

      מעבר לכך, גדול.

      את מעולה

       

      צטט: cg91 2007-09-05 15:20:24

      אהבתי

      כמה חבל שאין לי כוכב לצדקה קורץ

      נו בטח. למה אי -אפשר לסמוך עלייך בשעת צרה?

      תודה לילך.

       

      צטט: itay_m 2007-09-05 14:49:39

      גדול, סיפור גדול!

       

      אני מאד אוהב סיפורים כאלה.

       

      "זה, זה צדיק אורגינל!!! כל אמן שלו זה סוכר!!!"

       

      (חכם חנוכה, חגיגה בסנוקר)

      יהיה לך מה לספר כשתגדל. אתה יודע, סיפורי עם מתגלגלים מדור לדור, סיפורים על נפלאות של צדיקים חוצים גבולות וכל מה שאני מבקשת הוא שלא תאמין לכל דבר. תודה חמוד.

       

      צטט: levana feldman 2007-09-05 14:30:03

      ניצה יקרה,

      העלת בי חיוך.

      באשדוד ליד הים, יש קבר , שהתחילו לעלות אליו לרגל...

      לבקש מהצדיק כל מיני בקשות ומשאלות לב...

      והסתבר שזהו קבר מוסלמי...סיפור אמיתי ומצחיק...

      והסיפור שסיפרת מתאים למה שאני חושבת על ביקורים בקברי צדיקים.

       

      כן, אני מכירה גם את הסיפור הזה. צרפתי את הלינק לפוסט אחר שלי בעניין יונתן בן עוזיאל, אבל אני רוצה לקוות שבעקבות הביקור שם, אכן זכיתי לפגוש את פ' וכי זהו קבר אמיתי של צדיק אנושי. מי יודע?

       

      צטט: -תמר- 2007-09-05 14:21:20

      את יודעת לספר סיפור, העלית חיוך על שפתיי.

      האמת היא שבהתחלה הבנתי שכאן אמורה להיות קבורה בהמה,

      כי את האנשים קוברים בד"כ בבתי קברות, במיוחד בכינרת,

      (ואולי בגלל שאני מושבניקית)

      אבל המשכתי עד הסוף לראות איך זה מתחבר.

       

      לצערי יש לי בבית עכבר אחד שצריך לשמור עליו או לתפוס אותו (מה שיבוא קודם)

      אבל על עכבר לא משלמים הרבה...

      תודה תמר, לא התכוונתי להסתיר את הגיבור ולהתחכם יותר מדיי. אני מכירה את התחושה של "עבדו עלי" ואני באופן אישי לא אוהבת אותה. לכן כתבתי שירך רגליו ולא הוספתי על כך תיאורים. תודה שקראת והגבת.

      ובקשר לעכבר, הם מאוד אוהבים שמן זית, אז תטבלי פיסת לחם בשמן ותניחי במלכודת. אחרת יתכרסמו דברים אחרים. ועל תשלום עבור העצה הזאת אני מוותרת (:-

       

      צטט: מאיולה34 2007-09-05 14:18:39

      צחקתי צחוק גדול. נפלא!!!!!!

      צחוק תמיד יפה לבריאות, אבל הסיפור הזה ככל שהוא אמיתי וגם את תמונת הקבר ראיתי,  מקומם אותי. תודה שהגבת ראשונה ואת הצחוק שלך אני שומעת עד כאן.

        5/9/07 15:20:

      אהבתי

      כמה חבל שאין לי כוכב לצדקה קורץ

        5/9/07 14:49:

      גדול, סיפור גדול!

       

      אני מאד אוהב סיפורים כאלה.

       

      "זה, זה צדיק אורגינל!!! כל אמן שלו זה סוכר!!!"

       

      (חכם חנוכה, חגיגה בסנוקר)

        5/9/07 14:30:

      ניצה יקרה,

      העלת בי חיוך.

      באשדוד ליד הים, יש קבר , שהתחילו לעלות אליו לרגל...

      לבקש מהצדיק כל מיני בקשות ומשאלות לב...

      והסתבר שזהו קבר מוסלמי...סיפור אמיתי ומצחיק...

      והסיפור שסיפרת מתאים למה שאני חושבת על ביקורים בקברי צדיקים.

       

        5/9/07 14:21:

      את יודעת לספר סיפור, העלית חיוך על שפתיי.

      האמת היא שבהתחלה הבנתי שכאן אמורה להיות קבורה בהמה,

      כי את האנשים קוברים בד"כ בבתי קברות, במיוחד בכינרת,

      (ואולי בגלל שאני מושבניקית)

      אבל המשכתי עד הסוף לראות איך זה מתחבר.

       

      לצערי יש לי בבית עכבר אחד שצריך לשמור עליו או לתפוס אותו (מה שיבוא קודם)

      אבל על עכבר לא משלמים הרבה...

        5/9/07 14:18:
      צחקתי צחוק גדול. נפלא!!!!!!