כותרות TheMarker >
    ';

    המסך סופג הכל

    כל מה שהמסך סופג, עד 200 מילים.

    מעלי

    10 תגובות   יום שלישי, 1/12/09, 09:15

    סיפור קצר שלי שהופיע בכתב העת אורות, גליון 4: הנס כריסטיאן אנדרסן

     

     

    והיא האחת. אחת ששרים עליה שירים עם תזמורת וסלסולים.

    והיא שלי, באמת. ויום אחד גם היא תדע.

     

    כל בוקר אני בא אליה לשיכון. תחת חלון חדרה המרומם אני דורך את צווארי וממתין בסבלנות אין-קץ, שמא תשליך עצמה אל זרועותַי מבין חבלי הכביסה.

     

    לעתים היא יורדת אלי, לזרוק את הזבל, מרעיפה עלי את גבה הצחור ומשאירה אחריה שובל של מטפחות שקופות. עינַי לכודות בצוואר הברבור שלה, ובכל יום שעובר, אני יודע - ריחוקה הולך וקרב אלי.

     

    היא אמיתית, ולכן גם אני.

     

    כשאנחנו נפגשים בשכונה, היא מעמידה פנים שאינה רואה אותי. אני לא נעלב, הרי אחת כמוה לא יכולה להיראות עם כל אחד, בטח לא עם מבורווז כמוני, אבל אני יודע שעל אף פניה החתומות ליבה מחייך אלי ובמהרה היא תיכנע לו.

     

    כשאני ספון בחלומי היא נוחתת על מיטתי, מתרפקת על אהבתי הנוחה ומכתרת את לילי. עם שחר היא נוסכת עלי טל מלכותי.

     

    בוקר אחד, כשתתעורר ממציאותה, היא תבוא אלי. כמו נסיכה. ואז, תחת ירח משותף, אשא אותה בזרועותַי ואקח אותה אל עתידנו המצפה בסבלנות.

     

    כי היא הנסיכה שלי,

    ואני העדשה שלה,

    ויום אחד היא סופסוף תרגיש בי.

     

     

     

    תצלום: אירה אדוארדובנה

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/4/11 12:46:
      כמה יפה הכמיהה במילים שלך. ממש מתחתי את צווארי בזמן שקראתי אותך. מעניין מה היה עולה בגורל אותה כמיהה ברגע שהיתה מרגישה בך. סוף סוף.
        1/4/10 20:50:

      וואי מקסים ומפתיע

      אהבתי ממש :)

       

        22/12/09 08:52:


      יפה.. מעודן... רך.

      התמונה שצירפת יפיפיה.

        10/12/09 08:51:


      ללה - אני שמח על תגובתך. זה סימן שהצלחתי. אל תדאגי לו, הוא יגדל :)

       

      שולמית - תודה רבה, יקירתי. ההשוואה שלה מצאה חן בעיניי. ג'ף ממש הגיע לקרקעית.

       

      יפעת - ברבור בעור ברווז? קסם את בעצמך. תודה רבה, מותק.

       

       

        4/12/09 21:51:


      די, אתה לא ברווזון.

       

      <ואם היא לא רוצה אותך, תבוא אליי. אלקק את השאריות>..

      כתוב מקסים מותק.

        4/12/09 17:09:


      ריחוקה הולך וקרב אלי

      גם ברווזון גם נסיך ויותר מכל

      צייד

      שממתין

      נקודת המבט הגברית הזו מרתקת לי.

      והרי הנסיכה תמיד זו שממתינה ובאגדה הנסיך מגיע ומושיע

      מיד.

      מי בכלל יודע על הגיגי ליבו.

      כתוב קסם - ומשומ מה הביא לי את

      זה

      תודה איש.

        4/12/09 14:51:

      בהחלט מתנגן הטקסט הזה.

      אם כי, אני חושבת, שמיזעור עצמי עד כדי עדש המייחל לתשומת לב של מישהי,

      מביך אותי כקוראת.

      זה בכלל לא מצב נכון להעריץ מישהו ולהתבטל מולו. אהבה צריכה להיות הדדית,

      אחרת, אין בה טעם.

       

        4/12/09 14:19:


      היי יעל, תודה לך. האושר תמיד דופק, אבל קשה לשמוע אותו כשאנו עסוקים בקיטורים.

       

      תודה רבה, אילן. אני מניח שהלחנת טקסטים גדולים מזה. בכל אופן זו מחמאה אדירה.

        1/12/09 20:14:

      יפה מאוד. טקסט מאוד פיוטי שאפשר אפילו להלחין אותו....
        1/12/09 09:19:


      ארז

      איזה רומנטיקן נהיית

      האם האושר דופק בדלתך

      אני מאוד מקווה :)*

      יפה כתבת

      ארכיון

      פרופיל

      ריינמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין