| סוחבת איתָך קולות רחוקים מיטות שאיש לא ישן בהן עוד וכלי אוכל מסודרים ערימות נאות לפי גודל וצבע ממתינים לפיוֹת
שוב מיתרים נמתחים מפוּהקים בין הכתלים אוחזים בדמויות מחייכות מבעד לזכוכית מתנגנים בשקט בתקווה
פורטת על הדים שלמוּת שהתפזרה, מתעקשת להמתין למנגינה שהשתבשה והלילה טוֹבל בנשימות השקטות שלו ושלךְ
מיתרים מתקבצים על חלומות ואת אוכלת ולא שׂבעה דרוּכה לקולות.
|
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
תודה יקירה
וסוף שבוע נהדר!
אוכלת ולא שבעה
נזכרתי בפתגם - מרעיבו משביעו ומשביעו מרעיבו
וכמה יפה שכך זה באהבה .
אוהבת לקרוא בך תמיד
שבת מקסימה
תודה בני.
תודה גם לך
סוף שבוע נעים.
דרוּכה לקולות.
שיר מקסים, של ציפיה...
בני
ריקיל'ה:))
כתיבתך מהוקצעת ומרגשת
*
תודה
}{שטוטק'ה
תודה יורם יקר.
תודה לך
תודה אביה
רק טוב!~
ערב טוב יערית
ותודה.
סוחבת איתָך קולות רחוקים
מיטות שאיש לא ישן בהן עוד
וכלי אוכל מסודרים
ערימות נאות לפי גודל וצבע
ממתינים לפיוֹת
עצב רב יש בשיר...אכזבה וגעגוע למה שהיה.
תחושה של משבר שאינו מסתיים...שבר
שבר שהוא אינו יודע עליו...זו רק תחושתך.
ריקי -
איזה יופי של דימויים
תודה למילותייך
פורטת על הדים
שלמוּת שהתפזרה,
מתעקשת להמתין למנגינה
שהשתבשה
והלילה טוֹבל בנשימות השקטות
שלו ושלךָ
ואת אוכלת ולא שׂבעה
דרוּכה לקולות.
אותה ציפיה צרופה בתקווה
לאכול ובכל זאת להיוותר רעב...עצום!