| סוחבת איתָך קולות רחוקים מיטות שאיש לא ישן בהן עוד וכלי אוכל מסודרים ערימות נאות לפי גודל וצבע ממתינים לפיוֹת
שוב מיתרים נמתחים מפוּהקים בין הכתלים אוחזים בדמויות מחייכות מבעד לזכוכית מתנגנים בשקט בתקווה
פורטת על הדים שלמוּת שהתפזרה, מתעקשת להמתין למנגינה שהשתבשה והלילה טוֹבל בנשימות השקטות שלו ושלךְ
מיתרים מתקבצים על חלומות ואת אוכלת ולא שׂבעה דרוּכה לקולות.
|