אני חושבת, שאולי באמת הגיע הזמן.
לכתוב את מה שיש לי בפנים ולקבל תגובות, כדי להמשיך להסתכל פנימה ותוך כדי כך להמשיך בעשיה בחוץ.
קל לי לעזור לאחרים - שרק יבקשו, שרק יגידו שלא מסתדר להם - מהצד הכל נראה בהיר וברור ובקלות אני מוצאת את המלים שמבהירות לאחרים.
והנה כאן, כשאני מנסה להסביר לעצמי את עצמי, אני לא מוצאת מלים. לא יודעת מה לא ברור. הכל ברור, שום דבר לא מובן.
אז אני יוצאת לצעידה היומית, אולי כך יבואו המלים - המוסיקה תעשה את שלה, האויר הצח והתנועה - כמעט כמו לרקוד!
היי - בעדינות עם התגובות, זה לא קל, אפילו המעט שנחשף.
|