כותרות TheMarker >
    ';

    נחקרת תרבות

    פרס ישעיהו ליבוביץ, והתגשמות נבואתו

    11 תגובות   יום שלישי, 1/12/09, 12:28
     

    השיקוי הנרקוטי של אלוהים לצידנו וצה"ל מאחורינו בכובשנו את ציון וסביבותיה

     

    ביום שני, 30.12.2009 חולקו בפעם הראשונה פרסי "יש גבול" ע"ש פרופ' ישעיהו ליבוביץ. קומץ הנאספים עשו כמיטב יכולתם להפיח בנוכחים תחושה כי עוד לא אבדה תקוותנו, וכי אי-פעם נמלט מן הכיבוש, ובא לציון גואל. כך, למשל, חישב ד"ר יהודה מלצר כי נתקיימה תקוותו של ליבוביץ לאלף סרבני שמאל. אפשר להבין שאלף סרבני שטחים הקמים כאיש אחד, הם כוח בעל השפעה. אלא שמלצר ספר את טפוף הסרבנים על פני עשרות שנות כיבוש, טפטוף שעוד עשוי למלא חבית לאורך עוד מאות שנים כאלו.

    בסרטונים שהוקרנו נשמע בברור קולו המיוחד של לייבוביץ, ואחזה בי הצינה כשהבנתי שנבואתו התגשמה, אבל לא תקוותו. יהיו אלף סרבנים, ואולי יותר, וכנראה מאורגנים, וכנראה לא משלנו, אלא משיכורי כוח הכיבוש.

     

    כך היתה נבואתו של ליבוביץ:

    בעיצומה של פעולת "הר הבית בידינו", כשכולנו חיכינו ששה ימים להשלמת הכיבוש ושנים אחדות להתאושש ולגבש דעה, כשאפילו גוש אמונים עוד לא חלם שאפשר להתיישב על שטחים כבושים, פרופ' ליבוביץ הודיע בדיוק מצמרר של מנתח גאון, שאם לא נסתלק (כלשונו) מהשטחים, תיווצר מציאות שתחליף את המדינה היהודית כפי שהיתה לנו עד אז, והיא תהפוך למדינה רב לאומית. שכן, גם אם הערבים לא יהפכו לרוב, הם יהיו 40%. כמובן שאי אפשר לבלבל את לייבוביץ אם פסאודו עובדות, כגון חלוקת הערבים ל"ישראלים ופלסטינים" ל"פלסטינים ועזתים" "ערבים ובדואים" "ערבים ודרוזים". בפועל מדובר במדינה רב לאומית, שמשקיעה כוח יצירה גדול בסיסמאות שמחלקות את האחר לתת קבוצות. זוהי חלוקה סיזיפית במובן הפשוט של המושג: רק השלמת חלוקה מוצלחת, וכבר מדרדרת האבן מראש ההר, ומתברר (במפתיע) שגם הדרוזים ערבים. רק שחררת מהכלא את אייבי נתן שנפגש אם אש"ף בניגוד לחוק, וכבר שונה החוק כי אש"ף הולבן והחמאס תפס את מקום השטן.

     

    צבא ההפרדה לישראל

     

    אם לא נסתלק מהשטחים זה ישנה אותנו, זה ישנה אותנו לבלי עצור: זה ישנה את המשטר, וישנה את האדם. כך ניבא לייבוביץ. המשטר יהפוך להיות עסוק רק בשמירה על קיומו, מה שלימים ייקרא בטחון. הכל יהיה או בטחון או לא כלום. כמו אימפריות גדולות מדי לכוחותיהן, הכל יגוייס לצבא. במקום כבישים, רכבות, מעונות יום, תרופות לקשישים, מעבדות מחקר אוניברסיטאיות, בתי-חולים בפריפריה, יום לימודים ארוך, במקום כל אלו יועברו הכספים לתקציב הביטחון. המדינה היא הצבא, הצבא הוא המדינה, ראשי הצבא הם ראשי המדינה, והכוחות היצירתיים מופנים לחלוקה מחדש (מתמדת, בלתי פוסקת) של הערבים.

     

    אז לאן הגענו? למדינה שהיא בטחון וצבא, וגם תושביה ביטחון וצבא. איך מגייסים בארץ תרומות או אהדה לטובת משהו: אומרים שהוא חשוב לביטחון. למשל, הקבורה מחוץ לגדר. מתי נזעק "הציבור" על קבורה כזו? כשמדובר בחייל. מתי נזעק הציבור על מועדון שאינו מכניס אתיופים? כשמדובר בחיילים. מתי נזעקת העיתונות על אדם שלא זכה לטיפול רפואי? כשמדובר בחייל.

    המפעל ההנדסי-ארכיטקטוני הגדול ביותר של ישראל הכובשת הוא גדר ההפרדה. מדינה שהקימה את המוביל הארצי ותחנת החשמל בתנאים של צנע וקושי, משקיעה היום את משאביה הרוחניים והכלכליים בחישוף השטח ובנית גדר שתפריד (הישג המיושם גם ברחבת הכותל (תשעה גדרות הפרדה), גם בבתי ספר המפרידים בין אתיופים למזרחיים רגילים ובין בנים לבנות, ואפילו באוטובוסים.

    אם מתבוננים על מפת הישראלים, יש כאן שתי קבוצות אתניות, האחת שולטת ובעלת אזרחות, האחרת נכבשת ונטולת אזרחות. הכובש משתתף בצבא, אבל במרחב הזה גם קבוצות אזרחים מתפקדות ככובשים בפועל: הם מקימים ישובים בתוך השטח הכבוש, קובעים מדיניות, לא חל עליהם הדין והם מתבריינים כאוות נפשם.

    למשל, אם פסק בית המשפט שהשדה של פלשתיני לא יופקע, מיד קמים עליו גדודי המתנחלים ועוקרים עצי זית. כי הם אוהבים את ארץ ישראל, אבל שונאים את תושביה, והשנאה הזו חלה גם על עצים. יש עץ ערבי (מות יומת) ויש עץ יהודי (אל נא תעקור נטוע).

    אנשים תופסים גבעה לא להם ובונים בה ישוב? לא יפה, לכאורה, אבל הבה נסלול לשם כביש, נקים בית-כנסת, נעביר חשמל ומים, נשלם משכורות לראש המועצה, למזכירה, לנהג, לקב"צ, לקמב"צ ולגננת. אחר-כך נטפל בזה (קריצה קריצה).

     

    הסרבנות

     

    ועוד בנבואתו של ליבוביץ: הסרבנות. כולם יודעים על הסרבנות משמאל ועל אמירתו "אם יהיו אלף סרבנים..." ולא יסף. אבל הוא גם ניבא את הסרבנות מימין. ליבוביץ הבין כבר אז שמלבד אנשי הקונצנזוס, אלו שקרא להם אייכמנים בגלל הדבקות בביצוע כל פקודה חוקית (חוקית!) יש גם ההומניסטים (הקרויים אצלנו שמאל הזוי) ויש פנטים דתיים (הקרויים אצלנו אנשי ארץ ישראל השלמה).

    שתי קבוצות אלו לא יבצעו כל פקודה גם אם היא חוקית. ההומניסטים לא יבצעו פקודות הנוגדות את זכויות האדם, כי הן שמות את האדם במרכז. אנשי א"י לא יבצעו פקודות הנוגדות את אמונתם כי הם שמים את אלוהים במרכז.

    כאדם דתי הבין ליבוביץ את הטעות הדתית של המתנחלים שלמי א"י: הם מעבירים את הקדושה לא"י, ואינם מבינים שקדושה ניתן ליחס רק לאלוהים. מתוך כך הם עובדי אבנים, קברים וכתלים, וחוטאים לאמונה הדתית. וזאת תוך כדי איבוד צלם אנוש, כי הם פוגעים בזכויות האדם לטובת האבנים הללו.

    לא סוד שליבוביץ ייחל לסרבנות מאסיבית מהשמאל, אבל זה לא קרה. נכון, במצטבר יש אלף סרבנים, אבל לא בבת אחת, אלא על פני עשרות שנות כיבוש. לעומת זאת סרבנות מאורגנת וסלקטיבית קיימת בצד הלא הומניסטי. הצד שיכור הכיבוש לא יוותר על נוכחות בצבא, חוד החנית של הכיבוש, אבל רק כדי לפעול להעמקת נעיצת החנית, לא כדי לרפא את הפצע.

    לייבוביץ ייחד לסרבנות מאורגנת של אלף חיילי שמאל, כדי לשמור על צלם המדינה היהודית. אם זה לא יקרה,הצבא, כמו המדינה, יהפכו להיות מה שהכרנו במדינות קולוניאליסטיות אחרות. ואכן, גלשנו לאיטנו לחיק סטאטוס הכובש.

    השיקוי הנרקוטי של אלוהים לצידנו וצה"ל מאחורינו בכובשנו את ציון וסביבותיה, מחלחל ללב ומחזק את היד בכל מעשה עוול. וכך, שתויים והזויים, אנחנו חיים במדינה רב לאומית וטוענים שהיא יהודית, דוהרים קדימה בתוך טנק ומרגישים בפרארי, ושוב, ממש כמו בראשית הדרך, מה שהחל בנקודת המוצא של "לא להכיר ב" "עם הפלשתיני" "באש"ף" ועבר להפרדה קפדנית בין מנהיגים ערבים ש"לא רוצים" לבין מי ש"לא יכולים" עד לרגע זה שבו ישראל מחפשת בפינצטה את מי כדאי לשחרר מהכלא שלנו כדי שיעשה איתנו הסכם.

    או, בקיצור, אנחנו לא מכירים במציאות. וכמי שיודע שהחיים והמוות ביד הלשון, אנחנו שוקדים יום יום על המצאת הדאבל-טוק. שפה שתגיד לנו שלקרוא צריך רק בין השורות, כי כל דבר הוא בעצם, משהו אחר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/12/09 23:03:

      צטט: imsen 2009-12-03 13:29:08


      כשרונות הניתוח והביטוי שלך ממש נפלאים.

      נכון גם שלייבוביץ היה גאון מיוחד במינו.

      עם זאת, לא עמדתי בבירור על עמדתך. במה את בעד ובמה נגד.

      אני דווקא בצד הימני של המפה. לדעתי הארץ הזו פשוט שלנו. לא אנחנו כובשים בה. נהפוך הוא, הערבים הם הגזלנים. ייתכן וניאלץ לוותר על חלקים מן הארץ הזו בגלל הכרה בעובדת היותם מיושבים בערבים, אך כלל לא בגלל שהם שייכים לערבים. עד אז, עלינו להיות מוכנים להלחם תוך חירוף נפש על מה ששייך לנו. זו מולדתנו. לא מוותרים עליה. נקודה. מעבר לזה אין טעם להיכנס להנמקות אפולוגטיות ומוסרנות. העובדות הפשוטות הן, שעד עתה לפחות, לא הביא עלינו הכיבוש שום אסון לאומי. למגינת לב התבוסתנות.

      וכמובן, בלי קשר לשאלה למי "שייכת" הארץ - שמת לב שאנחנו שולטים על יותר ממיליון אנשים שאינם בעלי אזרחות כלשהי, אין להם חופש תנועה ואף לא זכויות אדם?

       

        4/12/09 23:00:

      צטט: imsen 2009-12-03 13:29:08


      כשרונות הניתוח והביטוי שלך ממש נפלאים.

      נכון גם שלייבוביץ היה גאון מיוחד במינו.

      עם זאת, לא עמדתי בבירור על עמדתך. במה את בעד ובמה נגד.

      אני דווקא בצד הימני של המפה. לדעתי הארץ הזו פשוט שלנו. לא אנחנו כובשים בה. נהפוך הוא, הערבים הם הגזלנים. ייתכן וניאלץ לוותר על חלקים מן הארץ הזו בגלל הכרה בעובדת היותם מיושבים בערבים, אך כלל לא בגלל שהם שייכים לערבים. עד אז, עלינו להיות מוכנים להלחם תוך חירוף נפש על מה ששייך לנו. זו מולדתנו. לא מוותרים עליה. נקודה. מעבר לזה אין טעם להיכנס להנמקות אפולוגטיות ומוסרנות. העובדות הפשוטות הן, שעד עתה לפחות, לא הביא עלינו הכיבוש שום אסון לאומי. למגינת לב התבוסתנות.

      הסוגיה, גם כפי שליבוביץ ראה אותה וגם אני, איננה שאלת השייכות, אלא שאלת ההסדר: הצורך להגיע להסדר שיאפשר לנו המשך חיים נכון. לא מדובר על שלום (אם כי זה יכול להיות נפלא), אלא על מודוס ויונדי.

      ובנקודה זו: לא קרה לנו שום אסון? ואיך אתה קורא לזרם הבלתי נפסק של צעירים נהרגים ונפצעים?

       

        4/12/09 22:57:

      צטט: הנריק הצייר 2009-12-02 21:26:08


      נפלה בחלקי הזכות ללמוד אצל ליבוביץ את פרקי אבות.

      הערכתי אותו עוד קודם לכן (איני נוהג להשתמש במילה "הערצה") ובמהלך השיעורים למדתי גם לאהוב אותו.

      בתחילת שנות השבעים, בטרם הכרתי אותו ואת משנתו, דיברתי על הצורך להקים מיד מדינה פלשתינית

      זה נתפש אז כאילו הייתי דובר של הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות (ימח שמם וזכרם)

      מאז, עם ישראל על מנהיגיו מימין ומשמאל התקרבו אל דעותיי אז.

      אבל גם דעותיי השתנו, הקצינו, ובצער רב אני עד לפשעי המלחמה שלנו.

      את פשעי המלחמה של שונאינו מטפחת המדיניות המגומגמת של ממשלת ישראל לדורותיה. איני מוחל על פשעים אלה, אבל אני מצר עת תרומתינו.

      ההתנתקות מעזה המקוללת שימחה אותי יותר מכל אירוע מאז השלום עם מצרים.

      ולמי שיטעה לחשוב שדעותיי הם בשמאל השמאלי, יש לי חדשות טובות.

      סלדתי ממפא"י, ואני סולד מממשיכי דרכה.

      ונחזור למשנתו של ליבוביץ.

      מי שאינו רואה שהוא היה המנהיג הרוחני הגדול ביותר שקם לנו במאה העשרים - הוא עיוור גמור, לדעתי.

       

       

       

       

        

       

       

       

      אכן זכות נפלה בחלקך, ואכן היה הגדול מכולם, ולכן לא קוראים רחוב על שמו, כי קטני הדור לא רוצים לראות נפיל מאפיל עליהם.

      והנה היום מתנחלי הכיבוש נלחמים בצבא הכיבוש - ממש דוגמית לגוג ומגוג.

        3/12/09 13:29:


      כשרונות הניתוח והביטוי שלך ממש נפלאים.

      נכון גם שלייבוביץ היה גאון מיוחד במינו.

      עם זאת, לא עמדתי בבירור על עמדתך. במה את בעד ובמה נגד.

      אני דווקא בצד הימני של המפה. לדעתי הארץ הזו פשוט שלנו. לא אנחנו כובשים בה. נהפוך הוא, הערבים הם הגזלנים. ייתכן וניאלץ לוותר על חלקים מן הארץ הזו בגלל הכרה בעובדת היותם מיושבים בערבים, אך כלל לא בגלל שהם שייכים לערבים. עד אז, עלינו להיות מוכנים להלחם תוך חירוף נפש על מה ששייך לנו. זו מולדתנו. לא מוותרים עליה. נקודה. מעבר לזה אין טעם להיכנס להנמקות אפולוגטיות ומוסרנות. העובדות הפשוטות הן, שעד עתה לפחות, לא הביא עלינו הכיבוש שום אסון לאומי. למגינת לב התבוסתנות.

        2/12/09 21:26:


      נפלה בחלקי הזכות ללמוד אצל ליבוביץ את פרקי אבות.

      הערכתי אותו עוד קודם לכן (איני נוהג להשתמש במילה "הערצה") ובמהלך השיעורים למדתי גם לאהוב אותו.

      בתחילת שנות השבעים, בטרם הכרתי אותו ואת משנתו, דיברתי על הצורך להקים מיד מדינה פלשתינית

      זה נתפש אז כאילו הייתי דובר של הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות (ימח שמם וזכרם)

      מאז, עם ישראל על מנהיגיו מימין ומשמאל התקרבו אל דעותיי אז.

      אבל גם דעותיי השתנו, הקצינו, ובצער רב אני עד לפשעי המלחמה שלנו.

      את פשעי המלחמה של שונאינו מטפחת המדיניות המגומגמת של ממשלת ישראל לדורותיה. איני מוחל על פשעים אלה, אבל אני מצר עת תרומתינו.

      ההתנתקות מעזה המקוללת שימחה אותי יותר מכל אירוע מאז השלום עם מצרים.

      ולמי שיטעה לחשוב שדעותיי הם בשמאל השמאלי, יש לי חדשות טובות.

      סלדתי ממפא"י, ואני סולד מממשיכי דרכה.

      ונחזור למשנתו של ליבוביץ.

      מי שאינו רואה שהוא היה המנהיג הרוחני הגדול ביותר שקם לנו במאה העשרים - הוא עיוור גמור, לדעתי.

       

       

       

       

        

       

       

        2/12/09 15:17:

      צטט: שושי1 2009-12-02 13:49:45

      ממש כואב כמה שזה נכון. לא יכולה בציניות במקום הזה

       

      זו באמת שמחה שחורה משחור. "אמרתי לכם, אנחו בסוף"

        2/12/09 15:17:

      צטט: כופר נפש 2009-12-01 21:07:24

      אני אוהב את האיש הזה. לא מתפלא שהשפעתו על הממסד הישראלי החילוני והדתי, היתה ועודנה אפסית. למרות שהוא יותר ישראלי מכל אנשי הממסד והיעני פטריוטים הכי גדולים, או כל שאר ירקות לאומנים.

       

      למה להקשיב לישעיהו ל., כשאפשר לעבוד את העצים וקברות השיח'ים?

        2/12/09 15:16:

      צטט: איירבוס-max 2009-12-01 18:54:43

      הלוואי והיו מתבדות כל נבואות הזעם של הנביא ישעיהו ליבוביץ'.

       

      אמן ואמן. כמו ירמיהו, ניבא חורבן והגיע חורבן. הלוואי וגם הוא יתבדה.

        2/12/09 13:49:
      ממש כואב כמה שזה נכון. לא יכולה בציניות במקום הזה
        1/12/09 21:07:

      אני אוהב את האיש הזה. לא מתפלא שהשפעתו על הממסד הישראלי החילוני והדתי, היתה ועודנה אפסית. למרות שהוא יותר ישראלי מכל אנשי הממסד והיעני פטריוטים הכי גדולים, או כל שאר ירקות לאומנים.

        1/12/09 18:54:
      הלוואי והיו מתבדות כל נבואות הזעם של הנביא ישעיהו ליבוביץ'.

      ארכיון

      פרופיל

      אורה לב-רון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין