יום אחד קרא לי המנהל ואמר-אתה לא תשרת באפריקה כי אתה אוהב שחורים.אמרתי שאני אוהב אמת ואין לה צבע.לא, אמר -לנו יש אמת שלנו והיא לבנה.איימתי שאפרסם את דבריו בציבור.אם תפרסם,לא תעבוד יותר-אמר.פרסמתי והוא סגר בפני את כל הדלתות.הציבור לא חש בתנודה  הלא סתגלנית והמנהל נקם ולחץ על קנה נשימתי.הוא לא פיטר אותי.קבלתי כסף אך לא היה מוצא לאוורר את   אישיותי.דברים שחייבים לצאת ולא יוצאים כואבים.אבל-לערכים יש מחיר,ידעתי,אחרת הם היו  נסחרים בבורסה. חברי רחקו ממני בתואנה  כי יש להם משפחות לפרנס והקדרות שלי תעכיר את כיוון הרוח בביתם. כדי להתחנף  אל הראי  בבוקרם קשרו לי חברי שם של משוגע. משוגע מי שמוותר על  מישרה טובה-אמרו.ישבתי בבית ובתי בת החמש  שאלה במה אני עובד.בקשתי לקחת אותה לגן והיא התנגדה כי הפיאט היתה קטנה וישנה ותהיה לה פדיחה.עד מהרה הפכה הבטלה לשיעמום והחילותי לייצר דרמות סרק. ככל שהשיעמום גבר כך הגברתי את הלחץ בביתי. אחרי החרישיות המתפקעת מעוצם המתח שיניתי פאזה(מופע). צעקתי,קללתי ,גרשתי את החברים מהבית ונפצתי את החלון באגרוף.הדם שזרם בעוז  עורר  פחד.שמא אמות בבית ולילדה תהיה פדיחה שנייה.עטפתי את היד במגבת ופניתי למרפאת חירום. קיוויתי שהדם יתרוקן עד שאגיע.כל ששת הליטרים.בהלוויה יאמרו- כמה דם היה לו לעמוד על האמת שלו.חזרתי הביתה וכולם ישנו.עישנתי סיגריה בספה שאליה גורשתי ונרדמתי.אש פרצה בריפוד ועשן כיסה את הדירה.כיביתי את הדליקה בידיים חשופות.הכוויות לא עוררו רושם.בדממה,בלי להביט בי, ניקו את השחור מהקיר וזרקו את הספה לזבל.ביקשתי לעזור ונדחיתי.הילדה עמדה בפתח הדלת מוכנה לברוח.אמרתי לה  שלעולם לא אפגע בה.

ממילא לא היה מקום לישון יותר בביתי  וישבתי במרפסת על כסא פלסטיק של כתר.בבקר הם הלכו לעבודה וללימודים והוציאו קולות של צחוק  והקלה בהתרחקם.פניהם לא סבו לאחור.הבוקר שהיה זורח לכולם החשיך את דעתי ואיימתי על שארית חיי בתרוץ כי לא אחסר לעולם.מה שהיה נכון.ניסיתי לשחזר איך התחיל הכל ונזכרתי באמת.מהי  האמת שאלתי את עצמי.לא הועלתי בכלום. הבנתי שאמללתי הרבה אנשים   וגייסתי  אותם בעל כורחם  לערכים  -לא בהכרח שלהם.עכשו חיפשתי דרך איך לפתור אותם ממני והתברר כי התאבדות תחרבן את שמם  ולילדה לא יהיה שידוך מפחד השיגעון(והפדיחה) העובר בתורשה.הפיתרון לא נמצא.

החלטתי שהכל היה חלום וכשקרא לי המנהל אמרתי. אתה הבוס.תגיד לי מה לעשות . "שנא את הערבים"אמר.הצדעתי ואמרתי יאוול(בגרמנית מהולה באידיש)