היום חזרתי מהעבודה, נכנסתי לי לבניין וגיליתי, שוועד הבית שלי פרסם מודעה על לוח המודעות בנוסח הזה (בערך):
"דיירים יקרים. אין להשליך בקבוקים וניירות לפחי האשפה. יש לזרוק אותם מחוץ לחדר האשפה, במתקנים המיועדים לכך שנמצאים ברחוב. בתודה, ועד הבית."
עכשיו אני חושבת. אצלי בבית יש בלי עין הרע פחים לכל פיפס. שקית לניירות ופח לבקבוקים קטנים ושקית לבקבוקים גדולים וקופסה לסוללות ומה אתם יודעים, אפילו את גלילי הנייר טואלט אני לא מזניחה.
אבל מכאן ועד להוראה מוועד הבית לדיירים שימחזרו? זה טוב ויפה לחנך למיחזור, אבל מי שלא עשה את זה עד עכשיו, סביר להניח שימשיך בשיטת "וגרו קליפות תפוזים עם חשבון החשמל". ואולי כן? אולי זה כן מתפקידו של וועד הבית להתריע בפני זיהום הסביבה בפסולת לא מתכלה בעליל? אולי מישהו באמת צריך להרים את הכפפה ולהטיח אותה בפרצופם של הדיירים-הלא-ממחזרים?
מה דעתכם?
(לוקחת את הדף, מקמטת אותו לכדור וזורקת לפח הניירות. רגע, בעצם זה על המחשב) |
דרור זהר
בתגובה על אז איך באמת מכינים שוקולד?
ניסים.
בתגובה על שלום, אני נוסעת
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
התלבטות...
בעיני, כל נושא המיחזור ושמירת איכות הסביבה הוא כל כך צעיר - עד שיש דור שלם שעדיין כאן שממש לא היה בקטע הזה מעולם. רוב דור ההמשך שלו, לא חונך ולא למד על כל נושא המיחזור וחילחול ההכרה שחייבים למחזר ולהפריד פסולת הוא כל כך איטי, עד שבעיני וועד הבית דווקא עשה מעשה נבון - אפילו אם רק אדם אחד יבין ש"אופס... לא עשיתי את הדברים נכון" ויתחיל להפריד ולמחזר את הפסולת שלו כמו שצריך - הרי שזו הצלחה גדולה.
הועד בית הזה רשם על נייר שהגיע מעצי יערות אמזונס... ??
לא יכל לשלוח מייל לדיירי הבניין, בושה !!
(יורד לזרוק את קרטון הפיצה ופחיות הקולה במגרש חניה וחוזר...)
זה הטרנד,
למחזר,
צו האופנה,
זה רע?
ואנו נחשוב שועד הבית
הוא בעד טבע חופשי לבקבוקי הקולה והדיאט.
ראש גדול יש לועד הבית שלך,
אנו נקים ועדת מיחזור,
העידן החדש ייפתח.
אני אישית זורק את הכפפות שאני מרים במיכל הבגדים המשומשים הנמצא במורד הרחוב שלי.
שלום שוקולדית, אהבתי את השם שבחרת לבלוג, נהדר
אני מאמינה שלא ניתן לחייב, זכות מקבלים לא לוקחים, כמו בכביש.
בלחייב מישהו יש עליונות מוסרית ולא שיתוף או ערך,
אני איתך..
אז זרקת את הדף?
בברכה ואור
אילנה