שוב חוזר לו הירח המלא לבקר, ובעקבותיו אני חוזר אל סיפור ישן נושן שלי, מימים רחוקים, או בעצם לילות, שחלפו נעלמו זה מכבר.

אלו סיפורי מגדל הקריסטל, המספרים את סיפורה של ילדת הירח והלילה, מרי- אן, החתולים שלה והציפורים, ושל אותו אחד שיוצא לחפש אחריה מבלי לדעת על כך...

את אותה מרי-אן הזכרתי כבר כאן, ברשומות שונות, בעיקר בסדרת הרשומות על הרומן שלי עם ליאונרד כהן

והנה מה שכתבתי על אותו ערב רחוק ונשכח, אולי כמו זה שעכשיו, בו התחלתי לכתוב את המשפטים הראשונים של הסיפורים האלו-

"לכל אחד יש את לאונרד שלו,כשם שלכל אחד יש את האלוהים שלו.
לפני כעשור כלל לא הכרתי את שיריו, ובכל זאת, כשאש קסומה בערה בתוכי בלילה מכשף אחד של ירח מלא,בסוף המילניום הקודם, והתיישבתי על המדרכה ברחוב של עיר גדולה וחתול אשפתות ניגש והתחכך בי כאילו והכיר אותי מאז ומעולם, ולפתע מילים ביקשו לצאת החוצה כמו נהר שנאגר מאחורי סכר עתיק, ודף לא היה לי, רק מספר פיתקאות תזכורת צהובות- והמשפטים הראשונים שהחלו להכתב על הפיתקה הראשונה היו:
 ועיניים שוחקות לה, נמשים בקצה אפה.
 נכון שלא היו לה נמשים טבעיים אבל לפעמים היא הייתה יושבת ומציירת על עצמה נמשים כי היא פשוט אהבה להרגיש מנומשת כי זה היה נותן לה הרגשה של שמש זורחת ואנשים מחייכים כמו בציורים שהייתה מציירת מאז גן הילדים ועד היום.
 וחוץ מזה? חוץ מזה היא אהבה להאכיל ציפורים בכיכר וללטף חתולים עזובים בסמטאות החשוכות של העיר ובגלל זה גם כשהיא הייתה סתם מתיישבת לעצמה כדי לכתוב או לצייר או סתם לחלום בגנים הצבורים או מול הים או אפילו על המדרכה אז תמיד ציפורי גגות היו יורדות סביבה וחתולי רחוב היו מתקרבים מבלי לפחד ומקיפים אותה ומתיישבים בחיקה.
 שמה היה מאי אבל היא הייתה קוראת לעצמה מרי-אן אפילו שכולם אמרו לה שמאי זה שם נורא יפה. והיא הייתה מדמיינת שהיא נסיכה שרק הגיעה לפה במקרה מעולם אחר וכבר שכחה איך לחזור ושלאונרד כהן כתב במיוחד בשבילה את שיר הפרידה היפה שלו.".

 את הסיפורים האלו כתבתי אז בעקבות תופעה אסטרונומית יוצאת דופן, שהתרחשה לפני בדיוק עשור, ושבמהלכה נראה הירח במשך לילה אחד בהיקף וגודל כמותם לא נראה מזה מאות בשנים.

הסיפורים האלו פורסמו  בגירסה ראשונית, בדיוק בלילות האחרונים של המילניום הקודם, בפורום כתיבה שכבר מזמן חדל להתקיים, מהמגירה לדיסק שמו. כעבור מספר שנים הם פורסמו בגירסתם הנוכחית באתר במה חדשה ושם זכו להפתעתי להיות נקראים שוב ושוב בידי בני נוער.

אז הנה, לכבוד הירח המלא, ולכבוד מאה רשומות וסיפורים כאן בדה מארקר, סיפורה של מארי-אן והירח  שלה...