כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (28)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      12/12/09 08:37:

    צטט: רביב נאוה 2009-12-02 16:13:26

    מצטער, הרטוריקה הזאת מעצבנת אותי.

    הכאב של הילדה שאחותה נפגעה הוא מובן, אבל לא קשור לשאלה עם הנהג יושב ב(מעצר) בית או בתא מעצר, ולצערי לא חסרים מבוגרים (ועיתונים) שמסיתים דווקא אנשים בשעתם הקשה, כאשר יקיריהם נפגעו או נהרגו, להתמקד בזעם על הפוגעים ולא בכאבם ובסיוע למשפחה.

     

    הנהג הפוגע יבוא על עונשו, אם הוא ראוי לכך. התלמידה שלך לא צריכה להיות מתוסכלת מכך שכרגע הוא יושב בבית ולא עצור והמבוגרים מסביבה לא צריכים לשכנע אותה שזה לא בסדר, כי זה בסדר גמור.

     

    (ולא, אני לא מוכן לקבל את טענת "אם אתה היית במצבם...". אם הייתי במצבם הייתי כואב ומוטרד ממצבה של הבת הפצועה ועושה ככל יכולתי לסייע לה החלמה. לא עסוק ברצון לנקמה (כן, ככה קוראים לזה) בנהג הדורס). 

     

     

     

    רביב

    אכן אתה צודק במשפטך "הנהג הפוגע יבוא על עונשו, אם הוא ראוי לכך".

    יחד עם זאת, שתי הערות -

    -ניתן להבין כעסן של משפחות של נפגעי ת"ד מיד בקרות האירוע,  כפי שנאמר  "לא שופטים אדם בצערו".

    -מתסכל , במיוחד את משפחות הנ"ל לראות את הענישה הקלה יחסית לעברייני תנועה המסכנים את הציבור.

    כחומר למחשבה, אעלה דוגמא -נהג שנהג תחת השפעת אלכוהול במהירות 160 קמ"ש. רישיונו נשלל ל 30 יום., האם יש לאפשר לאדם כזה לחזור לנהוג ? האם אינטרס  הציבור לשמירה על החיים לא עולה על הפגיעה בזכות יסוד שלו ?  כאן לא מדובר על רצון בנקמה אלא על העמדת אינטרס ציבורי מול זכות יסוד.

    כל זאת כמובן רק לאחר בדיקת העובדות והוכחתן מעל לכל ספק.

      12/12/09 08:21:

    צטט: האזרח דרור 2009-12-06 08:52:16

    אני מסכים עם רביב

    העונשים המירביים על תאונת דרכים הוא עונש מוות מיידי, או מוות איטי ביסורים או נכות לכל החיים או מוות שלך ושל כל המשפחה שלך - עונש דרקוני שלא קיים בשום תחום אחר של החיים כיום. ובכל זאת אנשים עושים תאונות דרכים בין אם בהיסח הדעת (כמו הרדמות על ההגה) ובין עם בהזנחה פושעת. 

     

    הבעיה היסודית היא זו - המכונית היא אמצעי שאינו בטוח מבסיסו. כל עוד נמשיך להמוני אנשים לנהוג בכלי הזה - יהיו עוד המון אנשים שלא יחזרו הביתה אחרי שהלכו למכולת. הפתרון הוא בביסוס התחבורה על אמצעים אחרים ובתכנון עירוני אחר שלא דורש כמות גדולה של נסיעות - המנעות מפרבור, קירוב מקום העבודה הביתה (עירוב שימושי קרקע ותמריצי מיסוי), שדרוג מערכת התחבורה הציבורית לתחוברת מעברים, ותעדוף מסלולים ורחובות לתחבורה ציבורית ולנסיעה באופניים. 

     

     


    האזרח דרור ! אכן הרחבת השימוש בתחבורה ציבורית ועוד הצעות שהצעת , יסייעו בהקטנת מספר הנפגעים בתאונות דרכים. יתרה מזו, אמצעים אלה יתרמו לצמצום זיהום האויר ולשיפור איכות החיים.

    אך בנוסף יש לפעול לצמצום  מספר תאונות הדרכים "בהסח הדעת" בשלושה דרכים - חינוך, אכיפה והרתעה .

    ההרתעה הנה ענישה קשה של עברייני תנועה גם אם לא בצעו תאונה, אך נהגו בשכרות וכו', ולחילופין, ענישה כבדה אם כאלה בצעו ת"ד קשות. אך כמובן כל זאת באמות מידה נאותות ובמיצוי ההליכים על פי הדין

      6/12/09 08:52:

    אני מסכים עם רביב

    העונשים המירביים על תאונת דרכים הוא עונש מוות מיידי, או מוות איטי ביסורים או נכות לכל החיים או מוות שלך ושל כל המשפחה שלך - עונש דרקוני שלא קיים בשום תחום אחר של החיים כיום. ובכל זאת אנשים עושים תאונות דרכים בין אם בהיסח הדעת (כמו הרדמות על ההגה) ובין עם בהזנחה פושעת. 

     

    הבעיה היסודית היא זו - המכונית היא אמצעי שאינו בטוח מבסיסו. כל עוד נמשיך להמוני אנשים לנהוג בכלי הזה - יהיו עוד המון אנשים שלא יחזרו הביתה אחרי שהלכו למכולת. הפתרון הוא בביסוס התחבורה על אמצעים אחרים ובתכנון עירוני אחר שלא דורש כמות גדולה של נסיעות - המנעות מפרבור, קירוב מקום העבודה הביתה (עירוב שימושי קרקע ותמריצי מיסוי), שדרוג מערכת התחבורה הציבורית לתחוברת מעברים, ותעדוף מסלולים ורחובות לתחבורה ציבורית ולנסיעה באופניים. 

      5/12/09 17:09:

    צטט: שושי פולטין 2009-12-05 07:18:45

    צטט: רביב נאוה 2009-12-04 21:59:49

    צטט: שושי פולטין 2009-12-04 13:09:42

    צטט: yow 2009-12-03 10:11:59

    אל תאמרי, תשאלי אותם מה הם חושבים, מה הם היו עושים ודרך זה תגידי לדרך המלך

    הם חושבים ש'טחנות הצדק' לא טוחנות, שהעונשים מקלים עם פושעים, שהעונש יתמסמס לאחר הפחתה על 'התנהגות טובה וכיוצא בזה. בקיצור, לצערי הרב, הם לא מאמינים ברשויות.

     

     

    "אגדת העונש המרתיע" היא מיתוס חביב מאד על הרבה מבוגרים. היא עוברת, כמובן גם לילדים כי יש בה משהו שנשמע מאד הגיוני, לכאורה.

    בעצם האגדה הזאת אומרת ככה: ממש עכשיו יושב מישהו בבית ובודק איזה עונש קיבל הנהג השיכור שלפניו. "אם הוא מקבל שנתיים" חושב לעצמו הבחור, "שווה לי להשתכר ולדרוס מישהו. אם הוא קיבל חמש שנים, אולי נוותר על כל העניין".  האגדה הזו לא עוסקת כמובן רק בנהגים שיכורים - גם באנסים, ברוצחים בגנבים ובעוד אנשים רעים, שעושים את מה שהם עושים רק כי "העונשים לא מרתיעים מספיק" וכל מה שצריך הוא לתת איזה עונש "למען יראו וייראו".

     

    האיוולת הזו גם מצדיקה הפניית פחות משאבים לחינוך למניעה ולטיפול בגורמי הסיכון, גם תומכת בשלילת עוד ועוד חירויות מהאזרח (ע"ע החוק הביומטרי)  וגם משכיחה את העובדה המצערת: בשנים האחרונות דווקא אין שום הקלה בענישה על עבירות חמורות, להיפך. אם באגדת העונש המרתיע היה קמצוץ של אמת, היינו צריכים כבר לראות ירידה דרסטית גם בפשיעה, גם בתאונות הדרכים (עוד עובדה, קצת פחות מצערת - בתאונות הדרכים דווקא יש ירידה קלה, אבל בואו לא ניתן לזה להרוס לנו את התזה).

     

     "אגדת העונש המרתיע" מפומפמת ביסודיות ע"י כלי-תקשורת, פוליטיקאים ועוד כל אנשים שיש להם אינטרס ברור בהשלטת השקפת העולם הזאת.

    השירות הכי רע שאנחנו יכולים לעשות עבור תלמידים הוא לשכנע אותם שבאגדה הזאת יש  ממש.

    לרביב,

    קשה לי להתייחס למקרה הספציפי, ובכל זאת.

    נכון, אף אחד לא דורס או לא דורס משום שיקבל עונש זה או אחר.

    אני אפילו מאמינה שיש תאונות הנגרמות כתוצאה מטעות אנוש.

    אבל, אם נהג הסעות (במקרה הזה היה מדובר ברכב הסעות), היה יודע שברגע שהוא נכנס לרכב כשהוא שיכור הוא יאבד את מקור פרנסתו - את רשיונו - הוא היה חושב שלוש פעמים, לא פעמיים.

    יש גם נהגים שהם עבריינים מועדים, עוברים שוב ושוב עברות, נקנסים ובכל זאת ממשיכים ליסוע על הכביש. לזה אני לא יכולה לסלוח.

    כאן בהחלט צריכה להיות הרתאה.

     

     ולי לא נותר אלא להניח שנהג ההסעות אכן ידע שיאבד את רשיונו ומקור פרנסתו (מה שאכן יקרה), חשב כמה שחשב ובכל זאת נסע ופגע.

     

    ענישה לשם הרתעה יכולה להיות יעילה בתחומים מאד מסוימים (עבירות צווארון לבן, למשל) או להשפיע על אנשים שגם כך לא התכוונו לעבור על החוק. על עברייני תנועה מועדים היא פשוט לא עובדת. 

      5/12/09 07:18:

    צטט: רביב נאוה 2009-12-04 21:59:49

    צטט: שושי פולטין 2009-12-04 13:09:42

    צטט: yow 2009-12-03 10:11:59

    אל תאמרי, תשאלי אותם מה הם חושבים, מה הם היו עושים ודרך זה תגידי לדרך המלך

    הם חושבים ש'טחנות הצדק' לא טוחנות, שהעונשים מקלים עם פושעים, שהעונש יתמסמס לאחר הפחתה על 'התנהגות טובה וכיוצא בזה. בקיצור, לצערי הרב, הם לא מאמינים ברשויות.

     

     

    "אגדת העונש המרתיע" היא מיתוס חביב מאד על הרבה מבוגרים. היא עוברת, כמובן גם לילדים כי יש בה משהו שנשמע מאד הגיוני, לכאורה.

    בעצם האגדה הזאת אומרת ככה: ממש עכשיו יושב מישהו בבית ובודק איזה עונש קיבל הנהג השיכור שלפניו. "אם הוא מקבל שנתיים" חושב לעצמו הבחור, "שווה לי להשתכר ולדרוס מישהו. אם הוא קיבל חמש שנים, אולי נוותר על כל העניין".  האגדה הזו לא עוסקת כמובן רק בנהגים שיכורים - גם באנסים, ברוצחים בגנבים ובעוד אנשים רעים, שעושים את מה שהם עושים רק כי "העונשים לא מרתיעים מספיק" וכל מה שצריך הוא לתת איזה עונש "למען יראו וייראו".

     

    האיוולת הזו גם מצדיקה הפניית פחות משאבים לחינוך למניעה ולטיפול בגורמי הסיכון, גם תומכת בשלילת עוד ועוד חירויות מהאזרח (ע"ע החוק הביומטרי)  וגם משכיחה את העובדה המצערת: בשנים האחרונות דווקא אין שום הקלה בענישה על עבירות חמורות, להיפך. אם באגדת העונש המרתיע היה קמצוץ של אמת, היינו צריכים כבר לראות ירידה דרסטית גם בפשיעה, גם בתאונות הדרכים (עוד עובדה, קצת פחות מצערת - בתאונות הדרכים דווקא יש ירידה קלה, אבל בואו לא ניתן לזה להרוס לנו את התזה).

     

     "אגדת העונש המרתיע" מפומפמת ביסודיות ע"י כלי-תקשורת, פוליטיקאים ועוד כל אנשים שיש להם אינטרס ברור בהשלטת השקפת העולם הזאת.

    השירות הכי רע שאנחנו יכולים לעשות עבור תלמידים הוא לשכנע אותם שבאגדה הזאת יש  ממש.

    לרביב,

    קשה לי להתייחס למקרה הספציפי, ובכל זאת.

    נכון, אף אחד לא דורס או לא דורס משום שיקבל עונש זה או אחר.

    אני אפילו מאמינה שיש תאונות הנגרמות כתוצאה מטעות אנוש.

    אבל, אם נהג הסעות (במקרה הזה היה מדובר ברכב הסעות), היה יודע שברגע שהוא נכנס לרכב כשהוא שיכור הוא יאבד את מקור פרנסתו - את רשיונו - הוא היה חושב שלוש פעמים, לא פעמיים.

    יש גם נהגים שהם עבריינים מועדים, עוברים שוב ושוב עברות, נקנסים ובכל זאת ממשיכים ליסוע על הכביש. לזה אני לא יכולה לסלוח.

    כאן בהחלט צריכה להיות הרתאה.

      4/12/09 21:59:

    צטט: שושי פולטין 2009-12-04 13:09:42

    צטט: yow 2009-12-03 10:11:59

    אל תאמרי, תשאלי אותם מה הם חושבים, מה הם היו עושים ודרך זה תגידי לדרך המלך

    הם חושבים ש'טחנות הצדק' לא טוחנות, שהעונשים מקלים עם פושעים, שהעונש יתמסמס לאחר הפחתה על 'התנהגות טובה וכיוצא בזה. בקיצור, לצערי הרב, הם לא מאמינים ברשויות.

     

     

    "אגדת העונש המרתיע" היא מיתוס חביב מאד על הרבה מבוגרים. היא עוברת, כמובן גם לילדים כי יש בה משהו שנשמע מאד הגיוני, לכאורה.

    בעצם האגדה הזאת אומרת ככה: ממש עכשיו יושב מישהו בבית ובודק איזה עונש קיבל הנהג השיכור שלפניו. "אם הוא מקבל שנתיים" חושב לעצמו הבחור, "שווה לי להשתכר ולדרוס מישהו. אם הוא קיבל חמש שנים, אולי נוותר על כל העניין".  האגדה הזו לא עוסקת כמובן רק בנהגים שיכורים - גם באנסים, ברוצחים בגנבים ובעוד אנשים רעים, שעושים את מה שהם עושים רק כי "העונשים לא מרתיעים מספיק" וכל מה שצריך הוא לתת איזה עונש "למען יראו וייראו".

     

    האיוולת הזו גם מצדיקה הפניית פחות משאבים לחינוך למניעה ולטיפול בגורמי הסיכון, גם תומכת בשלילת עוד ועוד חירויות מהאזרח (ע"ע החוק הביומטרי)  וגם משכיחה את העובדה המצערת: בשנים האחרונות דווקא אין שום הקלה בענישה על עבירות חמורות, להיפך. אם באגדת העונש המרתיע היה קמצוץ של אמת, היינו צריכים כבר לראות ירידה דרסטית גם בפשיעה, גם בתאונות הדרכים (עוד עובדה, קצת פחות מצערת - בתאונות הדרכים דווקא יש ירידה קלה, אבל בואו לא ניתן לזה להרוס לנו את התזה).

     

     "אגדת העונש המרתיע" מפומפמת ביסודיות ע"י כלי-תקשורת, פוליטיקאים ועוד כל אנשים שיש להם אינטרס ברור בהשלטת השקפת העולם הזאת.

    השירות הכי רע שאנחנו יכולים לעשות עבור תלמידים הוא לשכנע אותם שבאגדה הזאת יש  ממש.

      4/12/09 13:09:

    צטט: yow 2009-12-03 10:11:59

    אל תאמרי, תשאלי אותם מה הם חושבים, מה הם היו עושים ודרך זה תגידי לדרך המלך

    הם חושבים ש'טחנות הצדק' לא טוחנות, שהעונשים מקלים עם פושעים, שהעונש יתמסמס לאחר הפחתה על 'התנהגות טובה וכיוצא בזה. בקיצור, לצערי הרב, הם לא מאמינים ברשויות.

     

      3/12/09 20:15:

    אוחחחחח..  זה כואב.  כואב.


    עצוב וכואב

    אני מאחלת לה רפואה שלמה

    בנוגע למה שהעלית

    אירוע כזה, מצריך לא רק שיעור אחד אלא כמה

    אני יודעת שכשיש אירוע של מכות ותלמיד מהאולפן מעורב, אז בכל כיתות האולפן לא מלמדים עברית אלא מדברים על הבעיה ומנסים להקנות ערכים להתמודדות עמה, זה לא  פשוט. ושתינויודעות שחינוך הוא תהליך משתף של בית הספר ושל ההורים.לבי איתך*

    אל תאמרי, תשאלי אותם מה הם חושבים, מה הם היו עושים ודרך זה תגידי לדרך המלך
      3/12/09 10:02:


    את יכולה להגיד להם שבמדינה דמוקרטית אין צדק. יש עורכי דין במקום זה...

    *

    אלומה

      3/12/09 05:25:


    ההתנגשות המתמדת בין הצורך בבטחון לבין תפיסת הצדק הדמוקרטי (שהיא אופטיסטית באווירתה) שוחקת מאד את האדם המודרני המאמין בדמוקרטיה.

    כמנהל בי"ס שנים רבות עמדתי בפני התלבטויות לא קלות שהכריחו אותי להחליט בין זכויות הפרט גם אם הוא עבר על החוק (אלימות) לבין הצורך להגן על הפרט ויהי מה.

    למדתי שני דברים מענינים מאד:

    1. חייבים לדבר להסביר ולשמור על זכותו של כל אחד אבל הזכות לבטחון היא זכות ראשונית

    2. אסור לחנך למשהו אחד ולעשות משהו המנוגד למה שחינכת. כלדבר מחייב הסבר.

    3. יש להעניש מצד אחד עונש מרתיע אך לספק תנאים שימנעו אלימות ותסכול כדי להפחית אלימות

    4. יש תקוה בכל טיפול שהוא כאשר ההורים משתפים פעולה עם ביה"ס.

    5. אין תקוה כאשר ההורים אינם משתפים פעולה עםמ ביה"ס

    6. אין תקוה בכלום כשביה"ס מפחד מההורים או מבעלי אינטרס המנסים להתערב בעבודה החינוכית.  

      2/12/09 21:15:


    מרגש ביותר. בריאות ושוב ..בריאות

    *

      2/12/09 17:50:

    צטט: רביב נאוה 2009-12-02 16:13:26

    מצטער, הרטוריקה הזאת מעצבנת אותי.

    הכאב של הילדה שאחותה נפגעה הוא מובן, אבל לא קשור לשאלה עם הנהג יושב ב(מעצר) בית או בתא מעצר, ולצערי לא חסרים מבוגרים (ועיתונים) שמסיתים דווקא אנשים בשעתם הקשה, כאשר יקיריהם נפגעו או נהרגו, להתמקד בזעם על הפוגעים ולא בכאבם ובסיוע למשפחה.

     

    הנהג הפוגע יבוא על עונשו, אם הוא ראוי לכך. התלמידה שלך לא צריכה להיות מתוסכלת מכך שכרגע הוא יושב בבית ולא עצור והמבוגרים מסביבה לא צריכים לשכנע אותה שזה לא בסדר, כי זה בסדר גמור.

     

    (ולא, אני לא מוכן לקבל את טענת "אם אתה היית במצבם...". אם הייתי במצבם הייתי כואב ומוטרד ממצבה של הבת הפצועה ועושה ככל יכולתי לסייע לה החלמה. לא עסוק ברצון לנקמה (כן, ככה קוראים לזה) בנהג הדורס). 

    רביב,

    ראשית הפוסט הוא בקשה לעזרה איך להגיב,עכשיו אני כבר בדיעבד. שוחחנו היום בכיתה, מעין 'אורור רגשות' של התלמידים. הם בהחלט ממוקדים כרגע בעזרה, והם נמצאים שם בביה"ח ותומכים.

     

    יחד עם זאת, בין יתר הדברים,  עלה גם הנושא שאין היום הרתעה מספקת על ידי החוק. ניסיתי להשתמש בעצות שאילן שריף כתב כאן, הם בהחלט עמדו לנגד עיני. הבעתי את תקוותי שבבוא העת אכן ייעשה צדק.

     

    התלמידים הביעו ספקנות עמוקה, דיברו על עונשים קלים, על שחרור מוקדם לאחר התנהגות טובה שהופכת את העונש לזניח. חבל שזו התחושה.

     

      2/12/09 17:29:


    עצוב מאד.

    בגלל שלא מחמירים מספיק בעונשים, האלימות משתוללת.

    מקווה שאחותה של שחר תתאושש ותבריא.

     

      2/12/09 16:13:

    מצטער, הרטוריקה הזאת מעצבנת אותי.

    הכאב של הילדה שאחותה נפגעה הוא מובן, אבל לא קשור לשאלה עם הנהג יושב ב(מעצר) בית או בתא מעצר, ולצערי לא חסרים מבוגרים (ועיתונים) שמסיתים דווקא אנשים בשעתם הקשה, כאשר יקיריהם נפגעו או נהרגו, להתמקד בזעם על הפוגעים ולא בכאבם ובסיוע למשפחה.

     

    הנהג הפוגע יבוא על עונשו, אם הוא ראוי לכך. התלמידה שלך לא צריכה להיות מתוסכלת מכך שכרגע הוא יושב בבית ולא עצור והמבוגרים מסביבה לא צריכים לשכנע אותה שזה לא בסדר, כי זה בסדר גמור.

     

    (ולא, אני לא מוכן לקבל את טענת "אם אתה היית במצבם...". אם הייתי במצבם הייתי כואב ומוטרד ממצבה של הבת הפצועה ועושה ככל יכולתי לסייע לה החלמה. לא עסוק ברצון לנקמה (כן, ככה קוראים לזה) בנהג הדורס). 

      2/12/09 14:59:

    צטט: רחל נפרסטק 2009-12-02 06:13:03

    התעצבתי על הבוקר

    רחל,

    מאז השבת העצב מלווה אותי לכל מקום ביום ובלילה.

     

      2/12/09 13:40:

    צטט: אילן שריף 2009-12-01 22:35:22


     
    את צריכה ללמד אותם שלוקח זמן לצדק להיעשות.
    את צריכה ללמד אותם שבינתיים, כל עוד לא הוכח שאדם הוא אשם, לא מענישים אותו גם אם זה לוקח שנים.
    וגם אם זה כואב לקרבנות- אנחנו בדמוקרטיה ולא מענישים ללא תהליך שכזה.
    את צריכה ללמד אותם שבניגוד לכל השטויות שמאכילים אותם בתקשורת- יש צדק במדינה. יש מערכות שפועלות לאט אבל מצליחות להפחית את מספר ההרוגים בתאונות דרכים באופן קבוע מידי שנה, שמפחיתות את העבריינות. כן את שומעת אותי נכון.
    ללמד אותם להפעיל את חוש הספקנות. הביקורת והאמון.
    את צריכה ללמד אותם. וכמו כל שאר הדברים שצריך ללמד זה קשה.
    בשביל זה אנחנו סומכים עליך.

     

    מסכימה ומצטרפת לדבריו של אילן.

      2/12/09 10:44:


    :((

    אין מה להגיד, שושי. כבר מזמן טחנות הצדק לא טוחנות, אפילו לאט.

    היום כדאי להיות אלים. זה משתלם. עדיף שלא תגידי כלום.

    נעמה*

      2/12/09 08:48:

      2/12/09 07:30:

    צטט: bonbonyetta 2009-12-01 23:13:55


    הסיוט הזלזול בחוק האלימות לא יעצרו עד שלא תהיה אכיפה ראויה.

    אנשים צריכים פשוט לפחד לעבור עבירות.

    השתיה גורמת לחלק גדול מהן, הגיע הזמן לאסור או להגביל גם אותה ולפקח.

    אכן חינוך קשה במיוחד בימים כאלה...מה אפשר לומר להם?

    עבריינות ואלימות היו גם לפני, אבל אין ספק שהאלכוהול הגביר אותה.

     

      2/12/09 07:17:

    צטט: אילן שריף 2009-12-01 22:35:22


     
    את צריכה ללמד אותם שלוקח זמן לצדק להיעשות.
    את צריכה ללמד אותם שבינתיים, כל עוד לא הוכח שאדם הוא אשם, לא מענישים אותו גם אם זה לוקח שנים.
    וגם אם זה כואב לקרבנות- אנחנו בדמוקרטיה ולא מענישים ללא תהליך שכזה.
    את צריכה ללמד אותם שבניגוד לכל השטויות שמאכילים אותם בתקשורת- יש צדק במדינה. יש מערכות שפועלות לאט אבל מצליחות להפחית את מספר ההרוגים בתאונות דרכים באופן קבוע מידי שנה, שמפחיתות את העבריינות. כן את שומעת אותי נכון.
    ללמד אותם להפעיל את חוש הספקנות. הביקורת והאמון.
    את צריכה ללמד אותם. וכמו כל שאר הדברים שצריך ללמד זה קשה.
    בשביל זה אנחנו סומכים עליך.

    תודה אילן, עזרת לי.

     

      2/12/09 06:13:
    התעצבתי על הבוקר
      1/12/09 23:13:


    הסיוט הזלזול בחוק האלימות לא יעצרו עד שלא תהיה אכיפה ראויה.

    אנשים צריכים פשוט לפחד לעבור עבירות.

    השתיה גורמת לחלק גדול מהן, הגיע הזמן לאסור או להגביל גם אותה ולפקח.

    אכן חינוך קשה במיוחד בימים כאלה...מה אפשר לומר להם?

      1/12/09 22:35:

     
    את צריכה ללמד אותם שלוקח זמן לצדק להיעשות.
    את צריכה ללמד אותם שבינתיים, כל עוד לא הוכח שאדם הוא אשם, לא מענישים אותו גם אם זה לוקח שנים.
    וגם אם זה כואב לקרבנות- אנחנו בדמוקרטיה ולא מענישים ללא תהליך שכזה.
    את צריכה ללמד אותם שבניגוד לכל השטויות שמאכילים אותם בתקשורת- יש צדק במדינה. יש מערכות שפועלות לאט אבל מצליחות להפחית את מספר ההרוגים בתאונות דרכים באופן קבוע מידי שנה, שמפחיתות את העבריינות. כן את שומעת אותי נכון.
    ללמד אותם להפעיל את חוש הספקנות. הביקורת והאמון.
    את צריכה ללמד אותם. וכמו כל שאר הדברים שצריך ללמד זה קשה.
    בשביל זה אנחנו סומכים עליך.
      1/12/09 21:49:

    צטט: mikelda-ענייני חינוך 2009-12-01 21:45:05

    שיעור חינוך ?

    שעה בשבוע,

    אני מניח שאת פוגשת את הכיתה בין שיעור לבין ארבעה שיעורים בשבוע.

    רק שיעור אחד בשבוע מיועד לחינוך. מה כבר אפשר לעשות בשיעור אחד בשבוע.

     

    כל כך הרבה תכניות מה לעשות בשיעור חינוך, על מרבית התכניות צריך לסמן רק V .

     

     זה חינוך ?

    את חלקם אני פוגשת בשיעורי ביולוגיה, את רובם פעם בשבוע בלבד.

     

    שיעור חינוך ?

    שעה בשבוע,

    אני מניח שאת פוגשת את הכיתה בין שיעור לבין ארבעה שיעורים בשבוע.

    רק שיעור אחד בשבוע מיועד לחינוך. מה כבר אפשר לעשות בשיעור אחד בשבוע.

     

    כל כך הרבה תכניות מה לעשות בשיעור חינוך, על מרבית התכניות צריך לסמן רק V .

     

     זה חינוך ?

      1/12/09 21:42:


    עצוב ביותר*

    רפואה שלמה בעזרת ה'.

    על נהג (שיכור) דורס, על אמא אלימה ועל חוסר צדק

    30 תגובות   יום שלישי, 1/12/09, 21:03

    שחר הייתה אמורה לחגוג השבוע את בת המצווה.

    שחר שוכבת בבית חולים פגועת ראש קשה, ללא תקווה.

    "חשד: נהג הסעות שיכור פצע בנות 12 על אי תנועה הילדות המתינו לרמזור ירוק בצומת מרכזי בנתניה, כשלפתע הגיע נהג רכב ההסעות ופגע בהן. רכבו נעצר רק אחרי שפגע ברמזור סמוך. אחת נפצעה קשה והשנייה קל."

    אחותה של שחר היא תלמידה בכיתת החינוך שלי.

    המשפחה שבורה. כולם יושבים מאז השבת בבית החולים שניידר, המומים, חסרי אונים אדומי עיניים. ברגע אחד חרב עליהם עולמם. 

    כשבאתי לחבק אמרה לי אחותה של שחר -

    "מעולם לא חשבתי שאראה את אבא שלי יושב ובוכה והנהג - הוא יושב בבית".

    מה יכולתי לומר?

     

    מקרה שונה לחלוטין , ובכ"ז -

    לפני שבועיים, אמא נסערת באה לקחת את הבן שלה מביה"ס אחר בנתניה.

    משלא מצאה אותו מיד, הכתה את המנהלת ודפקה את הראש שלה בשולחן ובארון.

    "היא הורידה לי את הראש בחבטה עזה לשולחן"

    "רק בסרטים ראיתי אלימות כגון זו שעברתי בשבוע שעבר בבית הספר",

    האם נשלחה למעצר בית "במשטרה נתנו לי עונש להיות בבית ואני בבית".

    (מורים ומנהלים בנתניה: התירו את דמינו, אנחנו מפחדים להגיע לעבודה)

     

    מחר שיעור חינוך ומה אני, כמחנכת, יכולה לומר לתלמידים על עשיית צדק?!



    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון