יש ימים כאלה. שבועות כאלה. חודשים כאלה, מסתבר.

מכירים את זה? את הזמנים שבהם הדבר היחיד שבאמת אכפת לך ממנו זה סקס; זה הכוח היחיד המניע לפעולה כלשהי; יושבת בעבודה ומסתכלת על תמונות של חתיכים בפייסבוק. מנהלת שיחות זימה במסנג'ר מהמשרד: הצד השני היושב בביתו (בירושלים!) משפריץ לכל הכיוונים, ואני, שתקועה במשרד רק הולכת ומתחממת ללא מוצא. נלחמת בעצמי לא לבטל פגישות עם חברות לטובת הרפתקאות מזדמנות או אפילו לטובת תכנונן או חיפושן בלבד. (קצת סדרי עדיפויות, גיברת! אבל אפילו עקרונות הברזל שלי ניתכים לאיטם עקב חשיפה ממושכת לאש המטורפת הזאת בפנים...)

 

לפני שבועיים היה נדמה לי לרגע שזה עבר.
נו, אז חשבתי; כמו שאומר הפרסי ההוא מהפיצה.
וזה לא שאני חווה איזו בצורת מטורפת או משהו.